שכטר ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ

1. התובע מס' 1 הינו עו"ד במקצועו, התובעת מס' 2 הינה אשתו ואילו תובעת מס' 3 הינה בתו.

2. התובעים רכשו מן הנתבעת 3 כרטיסי טיסה לארה"ב כאשר טיסת ההלוך תוכננה ליום 04.06.2017 בשעה 10:40.

הכרטיסים של התובעים 1, 2 נרכשו למחלקת עסקים ואילו הכרטיס שנרכש עבור התובעת 3 היה למחלקת תיירים.

3.לטענת התובעים ביום 04.06.2017 בשעה 07:01 ובהיותם בדרך לנתב"ג נתקבלה אצלם הודעה מהנתבעת שהטיסה תתעכב ותצא לדרכה בשעה 16:00.

על אף האמור, התובעים המשיכו בדרכם לנתב"ג ושהו בטרקלין אשר היה מיועד להם כנוסעים במחלקת עסקים.

4.מועד ההמראה נדחה שוב לשעה 19:00 ונדחה פעם נוספת לטענת התובעים לשעה 20:00.

5. התובעים טענו בתביעתם כי דחיית מועד הטיסה העיבה על תחושותיהם וכל מילה תהא מיותרת לתאר את הסבל הרב שחוו עד הנסיעה.

6. התובעים אף טענו כי טרקלין העסקים בו שהו היה עמוס עד לעייפה ובקושי מצאו מקום לישיבה, שלא לומר מנוחה במקום.

7. בכך סבלם ועוגמת נפשם של התובעים לא תמה מאחר ובעלותם למטוס הם הבחינו בנוסעת מבוגרת העולה למטוס יחד עם כל בני משפחתה כשעל פניה מסכת חמצן, ולפי דברי בני המשפחה שהיו בטיסה היא היתה זמן לא רב לאחר ניתוח.

לטענת התובעים, לאחר טיסה של כשעה וחצי אותה נוסעת מבוגרת חשה ברע והיא הונחה בחוסר כבוד מוחלט על רצפת המטוס (ההדגשה במקור – נ. מוראני) במחלקת עסקים, והדיילים המסורים ניסו לבצע בה ניסיונות החייאה למשך כחצי שעה בעזרת רופא שנסע באותה טיסה במקרה, אולם, ולצערם הרב ניסיונות אלא לא צלחו ואותה הנוסעת נפטרה.

התובעים טענו כי כל זה התרחש במחלקת העסקים שבה התובעים 1,2 וכל הנוסעים באותה מחלקה היו עדים לטרגדיה.