מרום נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ

בפני שתי תביעות קטנות, בסך 1,000 ₪ כל אחת, שהדיון בהן אוחד בהסכמת הצדדים, שכן עניינם זהה, והוא תביעת פיצוי (ללא הוכחת נזק) בשל משלוח דבר פרסומת במסרון (הידוע בכינוי הלועזי "ספאם"), בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת לא הכחישה את דבר שליחת הפרסומת, והגם שטענה כי קיבלה את הסכמת התובעים לכך, הודתה כי אינה יכולה להוכיח טענתה, ועל כן כל שנותר להכריע בו הוא סכום הפיצוי.

כפי שהתברר בדיון, עניין לנו בתביעות אחידות, כמותן הוגשו מאות רבות בעת האחרונה לבתי המשפט השונים בישראל, בסיועו של גוף המתכנה "ספאם אוף", הנותן, כך נראה, שירות למקבלי הודעות ספאם, הכולל איסוף וריכוז הנתונים שיש בהם כדי לזהות את שולח הספאם, הכנת תשתית ראייתית לכך, ניסוח כתבי תביעה והתאמת הנספחים, ואף מעקב אחר התנהלות התיק בבית המשפט וייעוץ והדרכה לתובעים – והכל תמורת שיעור מסוים מסכום זכייתם. יוער, לא כל המידע המוצג במשפט האחרון מקורו בדברים שנאמרו בדיון שהתקיים בפני בתיקים אלה, ומקצתו נמסר על ידי תובעים אחרים, בחלק מהתביעות הרבות האחרות שנדונו לפני מותב זה.

ברי כי אין מקום במסגרת פסק-דין זה להעריך, לטוב או למוטב, את הפעילות של "ספאם אוף", הגם שניתן למצוא בנקל צדדים לזכות ואף לחובה – שכן העומדים מאחורי גוף זה לא הופיעו בפני, ולא ניתנה להם זכות הטיעון.

עם זאת, יש לשקול האם אין באופן זה של הגשת התביעה כדי להשליך על סכום הפיצוי שיש לפסוק, כאשר נזכור, כרקע לכך, שהסכום הקבוע בסעיף 30א הנ"ל (שהוא גם סכום התביעה) הוא הסכום המרבי שיכול בית משפט לפסוק בגין כל הודעה, ללא הוכחת נזק, ושבתי משפט רבים, בנסיבות שונות, הפחיתו (לפעמים משמעותית) מסכום הפיצוי שנפסק בסופו של יום, בשל מגוון רחב של שיקולים.

משנכנסו אנשי "ספאם אוף" לתמונה, משתנה אופיין של תביעות הספאם מן הקצה אל הקצה, הן במספרן, הן במקצועיותן, והן – ואולי החשוב מכל – במוטבי הפיצוי שייפסק. שוב אין מדובר בתביעות שמגישים נפגעים בודדים, שחשו ניזוקים מספיק כדי לאתר את השולח ולדרוש – בדרך תביעה – את הפסקת משלוח הספאם, אלא בגוף, המתזמר מאות ואולי אלפי תביעות, בכל פעם על הודעה בודדת (ככל הידוע), העושה בעצמו את מלאכת הכנת התביעה, והנהנה מתוצאותיה.

זאת ועוד, העזרה המושטת לתובעים על ידי "ספאם אוף" עשויה להתפרש כפעולה הקרובה כפסע לייצוג בעל דין בתביעה קטנה, האסור לפי סעיף 63 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ולכאורה אף נושקת לתחום השגת גבול מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

ומאידך, יש לזכור כי ככלות הכל, תביעות אלה אינן אלא הגשמה (יש שיאמרו: אופטימיזציה) של תכלית החקיקה, שהיתה הכרזת מלחמה על תופעת הספאם באשר היא, ואולי יש בהן כדי לאזן בנקודה מועדפת את יחסי הכוחות בין מקבל הספאם, שלרוב אינו בעל היכולת, הידע או המשאבים לאיתור שולחי הספאם, המיומנים בהסתרת עקבותיהם, לבין אותם שולחים.

לאחר ששקלתי עניינים אלה, ומצאתי כי הם מובילים אותי לכיוון הפחתת סכום הפיצוי, ונתתי דעתי גם ליתר השיקולים הנוגעים לפסיקת סכום הפיצוי עבור קבלת הודעת ספאם בודדה, ובהם: האם פנה המקבל אל השולח וביקש כי ההודעות תיפסקנה, האם היה ריבוי של הודעות, האם השתהה התובע בתביעתו, וכיו"ב, כפי שנקבע בפסקי דין רבים, אני סבור שנכון יהיה לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 350 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 50 ₪, ובסך-הכל 400 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.