ת"ק 5208-11-13 אליה שלם נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 5,500 ₪, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב התובעת 2, על-פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 9.8.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 19:00 או בסמוך לכך, ברחוב השונית בהרצליה פיתוח, והיו מעורבים בה, רכבה של התובעת 2, בו נהג מר אלי אילוז, ורכב בו נהג הנתבע 2. המחלוקת הקיימת בין הצדדים, עניינה הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק. בטרם אגש להכרעה, רואה אני חובה להתנצל בפני בעלי הדין על העיכוב שחל שמתן פסק הדין. הדבר נבע מעומס עבודה חריג שהיה מוטל על מותב זה, בתקופה האחרונה.

כיצד התרחשה התאונה?

בהתאם לטענות התובעות, כפי שפורטו בכתב התביעה וכפי שהועלו בדיון, התאונה התרחשה עת נסע רכב התובעת 2, בנתיב הימני בכביש בעל שני נתיבים, כאשר רכב הנתבע 2 נסע בנתיב השמאלי. לפתע, סטה רכב הנתבע 2 מנתיבו על מנת לפנות ימינה, ופגע ברכב התובעת 2. כתוצאה מהתאונה, נהדף רכב התובעת 2 אל עבר המדרכה, הגלגל הקדמי ימני שלו התפוצץ מעוצמת ההדיפה ונגרמו לרכב נזקים בצד השמאלי-קדמי. וזו עדות מר אלי אילוז, בבית המשפט (ההדגשות שלי, נ' פ'):

"נסענו בהרצליה מכיוון קניון ארנה לכיוון המרינה, כיוון צפון. מדובר בכביש בעל שני נתיבים. אני מגיש שרטוט של מקום התאונה. הנתבע חתך ימינה, העלה אותי על המדרכה, פיצץ לי את הגלגל, שבר בחדות ובצורה פתאומית ימינה. הגלגל שלי התפנצ'ר. אני נסעתי בנתיב הימני. הנתבע נסע בשמאלי, חתך ימינה וסגר עליי. אשתי, אני והעד היינו ברכב".

אציין, כי גרסת התובעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, נתמכת בעדותו של מר בן עמי כהן (להלן: "מר כהן"), אשר ישב ברכב מאחור וראה את התאונה. מר כהן העיד, לאמור (ההדגשות הוספו, נ' פ'):

"ראיתי שהרכב שלנו נסע בתחילת הרחוב, בכביש החוצה את המרינה, מתוך הרצליה פיתוח, מהכיכר שליד הקניון יש כביש חוצה לכיוון חוף הים. בתחילת הרחוב יש רכבים החונים מצד ימין. לפני הצומת יש שני נתיבים. אנחנו לפני המעבר חציה נסענו בימני. הרכב שנכנס בנו עמד בשלב זה בצד שמאל. אין פניה שמאלה יש רק ישר או ימינה. אני ראיתי אותו משתהה לאט למצב של עצירה מלאה. בשלב מסוים, כאשר הרכב שלנו מצד ימין, הוא עשה פניה מהירה וחדה מאוד. הרכב שלנו היה תוך כדי נסיעה אבל לא הקביל להיות עם הרכב הפוגע אלא קצת מאחורה, אנחנו עפנו ימינה ואני גם ישבתי מאחורה ימינה והרגשתי את הפיצוץ של הגלגל. בזמן הפגיעה היינו קצת מאחוריו. לא נסענו מהר אלא רגיל. לא מיהרנו לשום מקום. לא היה מי שחצה את הכביש ולא הולכי רגל שבגללם צריך היה לעצור. כל הנתיב המקביל יש שם אי תנועה, יש שם חומת בטון, הכל מאוד חשוף. כלומר אם היה מישהו שחוצה את הכביש יכולנו לראות אותו. אני לא ראיתי מישהו כזה. אני תוך כדי נסיעה התרשמתי שהנתבע לא יודע לאן לנסוע, הוא פתאום עצר באמצע הכביש או לפחות האט ברמה כזו שלא ידע לאן להמשיך".

בהתאם לטענות הנתבעים, כפי שפורטו בכתב ההגנה, וכפי שהועלו בדיון, התאונה התרחשה עת הוסע רכב הנתבע 2 ישר בכביש, כאשר מצדו הימני חונים כלי רכב. לטענת הנתבע 2, כאשר הגיע בסמוך לבניין מגורים, ביקש לפנות ימינה והאט בסמוך למעבר חצייה. לפתע, רכב התובעת 2, אשר לנהגו אצה הדרך, החל בעקיפה מימין, במרווח שבין רכב הנתבע 2 לבין הרכבים החונים ופגע ברכב הנתבע 2. וזו עדות הנתבע 2 בבית המשפט (ההדגשות הוספו, נ' פ'):

"מצד ימין יש מכוניות חונות. יש מעבר חציה שטרם הגעתי אליו. אי אפשר להיצמד לימין. אני חיכיתי ועמדתי. אני עמדתי לפני מעבר החציה כי היו אנשים שעומדים שם, מלא אנשים. אני התחלתי פניה ימינה, אני עמדתי וחיכיתי, הם היו מאחורי ניסו להיכנס לפניי. הנהג צפצף לי, הוא חשב שאני מתמהמה, אבל אני עמדתי לפני מעבר החציה כדי לתת זכות לאנשים לעבור. לא רציתי לעמוד על מעבר החציה. אני עצרתי כי רציתי לפנות ימינה. אני חיכיתי שיעברו והתחלתי לקחת ימינה. הוא צפצף ואז האץ. אני לא זוכר איפה הפגיעה שלי, זה רכב מושכר. הביאו לי אחר מיד לאחר מכן".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בתמונות צבע של הנזק שנגרם לרכב התובעת 2, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל ברובה. להלן הנמקה קצרה ותמציתית למסקנתי זו, בהתאם לקבוע בתקנה (15)(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976. מצאתי להעדיף את התרחיש העובדתי אשר תואר על ידי מר אלי אילוז, בן זוגה של התובעת 1, באשר לאופן קרות התאונה. עדותו של מר אילוז נמצאה אמינה בעיני והותירה אצלי רושם חיובי. ייאמר, כי גרסת התובעות נתמכה בעדות מר בן עמי כהן, עד אובייקטיבי ונטול פניות, אשר הייתה קוהרנטית ומדויקת, וראיתי לבסס עליה ממצא של עובדה. מסתבר ומתקבל יותר על הדעת לקבוע, כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע 2 סטה ימינה מנתיבו, בצורה חדה, לאחר שככל הנראה לא הבחין ברכב התובעת 2, אשר נסע בנתיב הימני, מתוך הנחה מוטעית, כי הנתיב הימני כולו משמש לחניית רכבים. זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק לרכב התובעת 2 ובחוות דעת השמאי, מר איציק משה, מיום 28.8.13 (להלן: "חוות הדעת") מלמד כי רכב התובעת 2 ניזוק בצדו השמאלי-קדמי. מוקד נזק זה, כמו גם אופי הפגיעות (שפשופים ושריטות) מחזק את הטענה לפיה רכב הנתבע 2 הוא זה שסטה אל נתיב נסיעת רכב התובעת 2. חשוב לציין, כי הנתבע 2 לא הציג תמונות כלשהן מהן ניתן ללמוד היכן נמצא מוקד הנזק ברכבו. הנתבע 2 העיד מפורשות, כי אינו זוכר באיזה חלק נפגע רכבו.

זאת ועוד, על פי גרסת התובעות, אותה קיבלתי במלואה, רכב התובעת 2 נהדף אל עבר המדרכה. עקב הדיפה זו התפוצץ הגלגל השמאלי ברכב התובעת 2. גם נתון עובדה זה מחזק את מסקנתי לפיה אין לקבל הטענה כי רכב התובעת 2 עקף את רכב הנתבע 2 מימין. ניתן לקבוע, במידת ההוכחה הנוהגת בהליך אזרחי, כי רכב הנתבע 2 היה זה שסטה בצורה חדה מנתיבו, לא שם ליבו למתרחש בנתיב הימני וגרם לתאונה.