ת"ק 52059-01-15 חביב נ' סי. טי. אי גומובייל בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי על סך של 14,200 ש"ח שעילתה סירוב הנתבעת לתקן קלקול שהתגלה במכשיר סלולרי שמכרה לתובע למרות שהיה באחריות, ושלא הוכחו נסיבות הפוטרות אותה מהחובה לתקנו.

התביעה

1.ביום 13.8.2014 רכש התובע מהנתבעת מכשיר סלולרי מדגם G3 שמייצרת חברת LG בעד סך של 3,059 ש"ח. הנתבעת – כיבואן – מספקת אחריות למכשיר למשך שנה. במהלך חודש נובמבר, בעיצומו של יום עבודה, לפתע כבה המכשיר ולא נדלק. למחרת הגיע התובע למעבדה המרכזית של הנתבעת והפקיד את המכשיר לתיקון. בחלוף כשבועיים וטלפונים רבים בניסיון לברר את מצב הטיפול, הודיע לו נציג הנתבעת כי הליקוי אינו מכוסה במסגרת האחריות בנימוק שהתקלה נגרמה מנפילה של המכשיר ("נזק לקוח"), ועל כן הציע לו לתקנו בעד 900 ש"ח או להצטרף בדיעבד לשירות תיקונים בעלות של 39 ש"ח לחודש למשך 24 חודשים. התובע סירב וטען בתוקף כי המכשיר לא נפל ולא נחבל. ביום 10.12.2014 הגיע שוב התובע למעבדה המרכזית של הנתבעת, ואז נאמר לו כי אם חברת רונלייט דיגיטל בע"מ – היבואן הרשמי של מכשירי LG בישראל – תאשר שהתקלה לא נגרמה מ"נזק לקוח", תחזור בה הנתבעת מסירובה לתקן את המכשיר. למחרת היום פנה התובע לרונלייט והפקיד את המכשיר במעבדה המרכזית שלה. הוא שילם 90 ש"ח עבור בדיקה וביקש תשובה לשאלה אם הנזק למכשיר נגרם מ"נזק לקוח", אם לאו. ביום 17.12.2014 קיבל התובע תשובה מרונלייט כדלקמן: "בדקתי את השאלה שלך לגבי המכשיר וקיבלתי תשובה מפורשת 'המכשיר לא בנזק לקוח – זה רכיב פלאש שנדפק במכשיר'". על ההודעה הייתה חתומה הודיה מצוות רונלייט. על סמך תשובה זו פנה התובע שוב לנתבעת וביקש שתתקן את המכשיר במסגרת האחריות, כפי שהתחייבה קודם לכן, אך זו עמדה בסירובה וביקשה ממנו לפנות אליה בכתב כדי לקבל תשובה מהמחלקה המשפטית. לתשובת הצד שכנגד תוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו.

2.בשלב זה החליט התובע לתקן את המכשיר על חשבונו במעבדת היבואן הרשמי, בעלות של 1,200 ש"ח, ופנה אל הנתבעת בדרישה לשיפויו בסכום זה, ולפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 10,000 ש"ח בגין סירובה לתקן את המכשיר למרות שהיה באחריות לפי סעיף 31א(8) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. הנתבעת השיבה לתובע כי בעת שהופקד המכשיר לתיקון נמצא שבר בגב המכשיר המעיד לכאורה על מכה משמעותית שקיבל (ושלחה לו תצלום שצולם בדיעבד), ולכן לשיטתה התקלה אינה נכללת במסגרת האחריות. התובע דחה טענה זו בנימוק שנציג הנתבעת שבדק את הכשיר בזמן אמת – כשהמכשיר הופקד לתיקון – לא הזכיר כל שבר שהופיע בגב המכשיר, ולמיטב זכרונו אף לא היה שבר כזה. לגופו של עניין הסכימה הנתבעת לשאת בעלות חלקית של התיקון בסך של 900 ש"ח כפוף למסירת רכיב הפלאש התקול לידיה ולחתימה על כתב סילוק וויתור. התובע סירב ועמד על קבלת פיצוי גבוה יותר. משלא באו הצדדים לעמק השווה, הוגשה התביעה שלפניי. התובע טוען כי הנטל להוכיח שמקור התקלה בנזק שגרם התובע מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בו. על כן הוא עותר לפיצוי בסך של 14,200 ש"ח המורכב מעלות תיקון המכשיר (1,200 ש"ח); הפסד ימי עבודה, נסיעות וטלפונים בסך של 1,500 ש"ח; פיצוי בגין חודשיים שבהם נמנע ממנו שימוש במכשיר בסך של 500 ש"ח; פיצוי לדוגמה ללא הוכחת נזק בסך של 10,000 ש"ח; טרחה ועגמת נפש בסך של 1,000 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי התובע הוא עורך דין במקצועו.

ההגנה

3.הנתבעת ממקדת את הגנתה בתנאי תעודת האחריות הפוטרים אותה מתיקון נזק שנגרם כתוצאה מזדון או רשלנות חמורה מצד הלקוח כגון זעזוע, נפילה, שבר, מכה, לחץ מופרז וכדומה. הנתבעת טוענת כי עם קבלת המכשיר לבדיקה, היא גילתה שישנו שבר בגב המכשיר המעיד על מכה משמעותית שקיבל כשהיה בחזקת התובע. מטעם זה מצאה הנתבעת שמדובר בנזק שאין מוטלת עליה חובה לתקנו במסגרת האחריות, והציעה לו לתקנו בתשלום או לחלופין להצטרף בדיעבד לשירות תיקונים שיכסה גם את הנזק הזה. לאחר דין ודברים הסכימה הנתבעת שאם התובע יציג לעיונה חוות דעת מטעם היבואן הרשמי, הגורסת כי מדובר בפגם במוצר, או אז היא תסכים לתקנו. תחת זאת הציג התובע הודעת דואר אלקטרוני שלא ברור ממנה מי בדק את המכשיר, ושאינה עונה לגדר חוות דעת של גורם מקצועי מטעם היבואן. עוד טוענת הנתבעת כי במכתב שכתבה לתובע ביום 15.1.2015 היא דרשה ממנו לשמור את הרכיב התקול כדי שיתאפשר לבחון את טענותיו. העובדה שהוא לא עשה כן הסבה לה, לדבריה, נזק ראייתי. הנתבעת כופרת בפיצוי הנתבע, ועומדת על טענתה שהנזק שנגרם למכשיר מקורו בשימוש לקוי ועל כן היא פטורה מחובת התיקון.

הדין

4.סעיף 18א(א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי השר הממונה על החוק, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בתקנות, לחייב יצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי של טובין או שירותים, לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות לענין זה לרבות בעניין תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין, בשלמותם או בחלקם, בלי תשלום, במשך תקופה שיקבע; הדרכים והמועדים לביצוע השירות; ומתן תעודות אחריות, תוכנן, ואיסור התנאה בתעודות כאמור על זכויות הצרכן לפי דין. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006. תקנה 2(א) לתקנות אלו קובעת: "יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה". תקנה 2(ג) קובעת: "על אף האמור בתקנת משנה (א), הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן, יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו". תקנה 8 לתקנות קובעת כי על אף האמור בתקנה 2, רשאי יצרן לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע בטובין לפי דרישת הצרכן אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול בהם נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן: (1) כוח עליון שהתרחש במועד מאוחר ממועד מסירת הטובין לצרכן; (2) זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש בטובין בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות השימוש סבירות בנסיבות הענין, והכל בכפוף להוראות כל דין; (3) תיקון שנעשה בטובין בידי מי שלא הורשה לכך מטעם היצרן, בנסיבות שאינן נובעות מהפרת חיובי היצרן לפי אותן תקנות. תקנה 10(א) תוחמת את מסגרת הזמנים לביצוע התיקון וקובעת: "יצרן ימלא את חובתו לתקן טובין על פי תקנות אלה לא יאוחר מתום שבוע ימים מהיום שבו נקרא לעשות כן או מתום עשרה ימים מהיום שבו נמסרו הטובין לתחנת השירות, לפי הענין; נמסרו הטובין לנקודת המכירה בהתאם כאמור בתקנה 9(ב), ימלא היצרן את חובתו לתקן את הטובין לא יאוחר מתום שבועיים מהיום שבו נמסרו הטובין".