שר נ' אהרן

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התובעת נסעה במסלול הימני בכביש ראשי, והנתבע השתלב מימינה מכביש שירות.

מוקד הפגיעה ברכב התובעת היה בצד הקדמי ימני, וברכב הנתבע בצד השמאלי אחורי.

הצדדים העידו לפניי, הציגו תמונות ממקום האירוע של הכביש ושל כלי הרכב, והנתבע אף הגיש תמליל שיחה בינו לבין התובעת (נ/1), והשמיע חלק ממנה באולם לבקשתי.

לאחר שהתרשמתי מהראיות, אני קובעת כי רוב האשמה לתאונה רובץ על כתפי התובעת, ומיעוטו על הנתבע.

העובדה שרכב הנתבע הגיע עם חלקו האחורי במקביל לחלק הקדמי של רכבה, מלמד כי לא היה בתחילת ההשתלבות, כטענתה, אלא רוב רכבו עבר ללא פגע, והתובעת היא שלא הצליחה לעצור, להאט או לסטות שמאלה, למרות שהבחינה בו עוד כשהיה בעמידה.

התמונות שהציגו הצדדים מציגות את כלי הרכב לאחר מקום התאונה, ומיקומם זה, כאשר רכב הנתבע לפני רכב הנתבעת במסלול הימני, אינו מתיישב עם הטענה לפיה הנתבע חצה את "אי התנועה" הצבוע, אלא החל להשתלב לפני כן.

אני דוחה את טענת התובעת לפיה הנתבע ביצע השתלבות אסורה, מאחר ובנתיב נסיעתו לא סומן חץ שמאלה על הכביש. ראשית, מיקום החיצים הינו במקביל לאי התנועה המסומן, אך לפני כן אין קו הפרדה. שנית, אין צורך בחץ שמאלה על מנת להתיר השתלבות מכביש שירות לכביש ראשי.

התובעת גם הודתה כי לא הספיקה לעצור, בגלל מהירות נסיעתה, וזאת למרות שהבחינה בנתבע עוד כשהיה בעמידה (סעיף 7 לכתב התביעה).

לא אקבע האם התאונה ארעה בחוסר זהירות של התובעת, שלא הבחינה בנתבע מבעוד מועד, או בחוסר אדיבותה, למרות שהיתה מודעת לכך שהוא מבקש להשתלב בכביש, וסירבה לאפשר זאת. הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע מלמד כי הוא לא הפתיע אותה, שאז היה נפגע החלק הקדמי של רכבו, אלא היא נמנעה מלהתאים את מהירות נסיעתה למצב הדרך.