ת"ק 52001-09-14 ויזמן נ' לבל ואח'

לפניי תאונה מיום 11.01.12 בה נפגע רכב התובע בחלקו האחורי מרכב הנתבע 1.

הצדדים אינם על חלוקים על נסיבות התרחשות התאונה ואחריות הנתבע 1 לתאונה. הנתבע מודה בכתב ההגנה כי פגע ברכב התובע מאחור, לאחר שהחליק בכביש בשל תנאי מזג אוויר קשים. גדר המחלוקת הנו בשאלת נזקי התובע כפועל יוצא מהתאונה.

במצורף לכתב התביעה, הגיש התובע דוח שמאי אשר בדק את הרכב ביום 21.7.14, כשנתיים וחצי לאחר התאונה. רכב התובע על פי הנטען לא תוקן. הנתבעים כופרים בחות הדעת, טוענים לפגיעה קלה ברכב התובע, וכי לרכב התובע לא נגרם כל נזק בתאונה והם עותרים לדחיית התביעה מחמת אי הוכחת הנזק.

שמעתי את הצדדים, בחנתי את כתבי הטענות ואת המסמכים שהוגשו בדיון, ולאחר ששקלתי את מכלול הדברים מצאתי לקבל את התביעה, אם כי בחלקה.

אכן רכב התובע, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, נבדק כשנתיים וחצי לאחר התאונה. אולם אין בכך, בנסיבות המקרה שלפניי, כדי לדחות את התביעה. ראשית, אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור. על פי הנטען בכתב ההגנה, רכב הנתבעים "נשק" לרכב התובע קלות. כך שגם אליבא הנתבעים נזק כלשהו נגרם לרכב התובע בתאונה. שנית, אכן בדיקה מאוחרת של רכב מזמינה ברור וחקירה. אולם בנסיבות העניין, באשר לקיומו של נזק ברכב התובע והיקפו, עומדת לפני עדות התובע ואשתו שנהגה ברכב התובע במועד התאונה, לאחר שנהג רכב הנתבעים לא התייצב לדיון, ועדות נהגת רכב התובע למעשה לא נסתרה.

אשת התובע, מי שנהגה ברכב במועד התאונה, העידה בבית המשפט כי הפגיעה הייתה חזקה, וכלשונה "...פתאום שמעתי בום חזק, מאד מאד חזק ממש נבהלתי כל הראש שלי היטלטל קדימה" (עמ' 1 שו 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.15) וכן כי "היה לנו נזק גדול ברכב" (שו 19). נהג רכב הנתבעים לא התייצב לעדות, ועדות נהגת רכב התובע לא נסתרה. בנוסף, על פי המסמכים הרפואיים של נהגת רכב התובע (ת/1), נהגת רכב התובע נזקקה לטיפול רפואי, אובחנה על פי סכום חדר המיון מיום התאונה כסובלת מרגישות קלה בצוואר ובגב תחתון ועליו, וניתנה לה אישורי אי כושר עבודה למשך כשלושה שבועות לאחר התאונה. מסמכים אלה תומכים בעדות נהגת רכב התובע, ומלמדים כי לא מדובר בפגיעה קלה ברכב התובע.

בדו"ח השמאי מתואר נזק העולה בקנה אחד עם פגיעה ברכב התובע מאחור. באשר למועד בדיקת הרכב, אשתו של התובע הסבירה בעדותה כי הנתבע סיכם עם התובע לשלם עבור תיקון הרכב במוסך אולם זה חזר בו, וכי לאחר התאונה הייתה בשמירת הריון, בעקבות הצלחת טיפול הפריה שעברה לאחר 25 שנה של טיפולים שלא צלחו, והיא והתובע לא היו יכולים להתעסק בעניין. מצאתי לקבל הסברים אלה בנוגע לאיחור בבדיקת הרכב.

בכתב ההגנה נטען כי היו לרכב התובע פגיעות קודמות במועד התאונה, כאמור, נהג רכב הנתבעים לא התייצב לדיון, ואינני מקבלת טענה זו שלא הוכחה.

לאור כל האמור, משאין חולק כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור, ומשעומדת לפניי לבדה עדות נהגת רכב התובע ואשתו בנוגע לעוצמת נזקי הרכב, אשר נתמכת במסמכים ת/1, אני מקבלת את התביעה. עם זאת, ולאור חלוף הזמן ממועד התאונה ומועד בדיקת הרכב, אני פוסקת פיצוי גלובלי לתובע, על דרך האומדנא, בגין נזקי רכב התובע שלא תוקן, בסכום של 1,000 ₪.