ת"ק 5186-08-15 רבי נ' עקב ואח'

בפניי תביעת התובע, הוא מתווך מקרקעין, בהליך של תביעה קטנה לתשלום דמי תיווך מאת הנתבעים.

1.הנתבעים שכרו את שירותיו של התובע לסייע להם לאתר דירה למגורים. אין מחלוקת שהתובע הפגיש בין הנתבעים לבין מוכר דירה ואף היה הגורם היעיל שהביא את הצדדים לחתימה על 'זכרון דברים'. לאחר שנחתם אותו 'זכרון דברים' חזר בו המוכר מהעסקה וביקש לבטלה. הנתבעים נענו לבקשת המוכר וביטלו את העסקה כלא היתה, אף מבלי לעמוד על דמי ביטול. התובע ביקש מהנתבעים לשאת בדמי תיווך.

לטענת התובע משהפגיש בין הנתבעים כקונים והמוכר ואף נחתם 'זכרון דברים' שהוא הסכם מחייב על-פי דין, קמה זכאותו לדמי תיווך. בהתאם לכך הגיש תביעתו על סך של 28,350 ₪ (שהם 2%+ מע"מ מהעסקה) ו-5,000 ₪ עבור עוגמת נפש ונזקים שונים.

2.מנגד טענו הנתבעים כי חובתם לתשלום דמי תיווך קמה רק אם נחתם הסכם מחייב לרכישת הדירה, וכי במקרה זה חזר בו המוכר מהכוונה למכור את הדירה ולכן לא הושג הסכם מחייב.

בתחילה העלו הנתבעים טענה נוספת לפיה חתימתו של הנתבע על הטופס להזמנת שירותי תיווך מזוייפת וכי מעולם לא הוחתם בטופס לגבי הדירה הנדונה. הנתבע חזר בו מהטענה לאחר שהחתימות הועברו לבדיקת מומחה להשוואת כתבי יד, וזאת לאחר שהוא עצמו נמנע מלהגיע אל המומחה לצורך הכתבה ובחינת כתב ידו (ראו הודעה מיום 28/3/16 והודעה נוספת בדיון מיום 5/6/16, עמ' 2, ש' 12).

עוד טענו ששירותי התיווך ניתנו באמצעות הגב' אילה אזוולוס ולא בידי התובע עצמו. לעניין זה יש להעיר כבר בשלב זה כי התובע והגב' אזוולוס שותפים במשרד המספק שירותי תיווך. גם הגב' אזוולוס רשאית לספק שירותי תיווך בהיותה לכאורה מתווכת מורשית ולפיכך אין בעובדה שאחד השותפים הוא מי שהגיש את התביעה כדי לשלול את עילת התביעה נגד הנתבעים. יתרה מזאת, יושם לב כי במקביל לטענה לפיה הגב' אזוולוס היא שסיפקה את שירותי התיווך בפועל, טענו הנתבעים שהתובע הוא מי שנכח בפגישה עם המוכר, שהרי טענו שהיה מעורב בחתימה על זכרון הדברים. מכאן שמדובר בטענה עובדתית סותרת שאין לקבלה.

כן טענו הנתבעים שהתובע היה מעורב בעריכת מסמך 'זכרון הדברים' באופן ששולל ממנו זכאות לדמי תיווך.

המחלוקת היא איפוא אם זכאי התובע לדמי תיווך לאור ההסכם שבין הצדדים ובהתחשב בכך שבין הנתבעים למוכר נחתם 'זכרון דברים' שבוטל וכי לטענת הנתבעים התובע היה מעורב בעריכת 'זכרון הדברים'.

דיון ומסקנות:

3.אין מחלוקת שהנתבעים חתמו על הסכם להזמנת שירותי תיווך (צורף לכתב התביעה. להלן: הסכם התיווך) וכי בין היתר הפגיש התובע את הנתבעים עם מוכר הדירה ברחוב בעלי התוספות 30 באלעד. הפגישה בין הנתבעים למוכר הדירה נערכה ביום 30/5/15 כשבאותו מועד נחתם בין הנתבעים לבין המוכר 'זכרון דברים' (מסומן ת/2). כשבוע ימים לאחר מכן, ביום 7/7/15 בוטל 'זכרון הדברים' וזאת לאחר שהמוכר אמר לנתבעים ש"אינו יכול לעשות זאת", כפי שאף צויין במפורש במסמך המבטל את זכרון הדברים (מסומן ת/1). בטוב ליבם מחלו הנתבעים למוכר על דמי הביטול של זכרון הדברים כפי שצויין באותו מסמך ת/1.

4.עיון בסע' 1 להסכם התיווך מעלה שהנתבעים התחייבו לשלם למתווכים דמי תיווך "וזאת מיד לאחר שהושג הסכם מחייב ביני ו/או בין מי ממשפחתי [...], לבין הצד השני לעיסקה".

התובע טען שהוא זכאי לדמי תיווך על בסיס 'זכרון הדברים' שנחתם, מאחר שלטענתו על-פי הפסיקה גם 'זכרון דברים' הוא "הסכם מחייב", וזאת אף אם בסופו של דבר לא משתכלל 'זכרון הדברים' לכדי הסכם מכר. לעניין זה הפנה התובע לבר"ע (מחוזי-ב"ש) 540/04 לנין נ' איגור. ניתן ביום 18/4/04).

יש לדחות הטענה במקרה הנדון ובכלל זה משעולה מהנתונים שהובאו בפניי כי התובע היה מעורב בעריכת מסמך 'זכרון הדברים' בניגוד להוראות חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים).

5.סע' 12 לחוק המתווכים אוסר על מתווך לבצע פעולות משפטיות ומבקש, בין היתר, למנוע מצב בו יהיה למתווך אינטרס להביא את הצדדים לחתום, ולו על מסמך 'זכרון דברים', גם אם קיים ספק לגבי היתכנותו להפוך להסכם מכר, רק כדי שיוכל להבטיח לעצמו את דמי התיווך; כל זאת בניגוד לאינטרס של מקבל שירותי התיווך שעניינו הוא להגיע להסכם מכר לגבי הדירה. מכאן האיסור על המתווך לערוך או לסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקת המקרקעין, כשאין חולק ש'זכרון דברים' הוא מסמך מסוג זה.