ת"ק 5183-05-16 נחום ואח' נ' עדי תורס בעמ ואח'

ענייננו בתביעה של נוסעים שפנו לנתבעת שהינה סוכנות נסיעות כדי להסדיר הזמנת טיסות ובתי מלון בחופשה בארצות הברית בחודש יולי 2015. לצורך הזמנת כרטיסי הטיסה מסרו התובעים את צילום דרכוניהם לנתבעת. הנתבעת הזמינה לתובעים כרטיסי טיסה, כאשר הטיסה הראשונה הינה טיסת אל על ביום 27.7.15 מנמל התעופה בן גוריון לנמל התעופה JFK בניו יורק, וביום 3.8.15 טיסת המשך מניו יורק ללאס וגאס באמצעות חברת התעופה Jet-Blue. ביום 27.7.15 יצאו התובעים לנמל התעופה בן גוריון, אך בהגיעם לשם הסתבר להם כי אינם יכולים לעלות לטיסה לניו יורק מהטעם שהנתבעת העתיקה לא נכון את פרטי שמה של התובעת מס' 2 לכרטיס הטיסה, תוך טעות באיות השם. לאחר שעתיים עיכוב בדלפק אל על תוקן הכרטיס והתאפשר לתובעים לעלות למטוס. קודם לעלייה למטוס שוחחה נציגת חברת אל על טלפונית עם בועז נציגה של הנתבעת, והודיעה לו כי אל על אמנם מאפשרת לתובעים לעלות למטוס, אך אם סוכנות הנסיעות לא תסדיר את כרטוס טיסת ההמשך מול חברת Jet-Blue, לא יתאפשר לתובעים לעלות על הטיסה ללאס וגאס, מאחר והחברות האמריקאיות מקפידות בנושא זה. עדות התובעת בנושא זה לא נסתרה. בדיעבד התברר כי הנתבעת לא עשתה דבר. משהגיעו התובעים ביום 3.8.15 לדלפק חברת Jet-Blue, סירבו דיילי חברת התעופה להעלות אותם למטוס. כתוצאה מכך, ומאחר ולא נוצר כל קשר בין התובעים לסוכנות הנסיעות בארץ, נאלצו התובעים לבקש את סיוע דיילי חברת אל על, שדלפק החברה שלהם, היה בטרמינל אחר, ורק לאחר למעלה מ- 24 שעות של שהיה בשדה התעופה ללא שינה, ללא ציוד וללא מזון, ותוך הפסד של יום טיול מתוכנן בלאס וגאס, הועלו התובעים על טיסה אחרת של חברת Jet-Blue, והגיעו ליעדם. הנתבעת אינה מכירה באחריותה אלא מטילה את האחריות על הצד השלישי.

אחריותה של הנתבעת

מהי אחריותה של הנתבעת? הנתבעת אינה מתווך או שלוח גרידא של הנוסע. קיימת לה אחריות ישירה כלפי הנוסע לפעול להצלחת הנסיעה ולמסור לו כל מידע רלבנטי לנסיעה (ראה לעניין זה: ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) וראה גם את תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003. בענייננו עסקינן, לא בפעולה רשלנית של צד שלישי, אלא בפעולה רשלנית של הנתבעת עצמה, בהעתקה רשלנית של פרטי התובעים מדרכונם לכרטיס הטיסה שלהם. אין אני מוכן לקבל את טענתו של נציג הנתבעת בפני, שמדובר "במעשה של יום יום בחיינו". מדובר במעשה רשלני בבירור, שנזקיו צפויים וברורים, ומקל וחומר כשעסקינן בטיסה לארה"ב שם מקפידות החברות קפידה יתירה על כל פרט ופרט. בהקשר זה אדגיש, לנתבעים טענות לצד השלישי, בכל הנוגע לנזקם של התובעים במקטע הטיסה שתחילתו בניו יורק. בשאלה זו אדון בהמשך. יחד עם זאת, גם אם הייתי קובע אחריות של הצד השלישי, היה בכך לכל היותר כדי לאפשר לנתבעת לקבל שיפוי מסויים בגין חלק מהסכום אותו תחוייב ביחסים הישירים בינה לתובעים. במישור יחסים ישיר זה אין הנתבעת נפטרת מחובתה כלפי הנוסעים התובעים, גם אם נעשתה התרשלות כלשהי של חברת אל על – הצד השלישי. כעולה מהעדויות בפני, הנתבעת באמצעות נציגה בועז, שכלל לא טרח להעיד בפני, התנערה מאחריות, והותירה את התובעים "חשופים בצריח" כדי לפתור את הנזקים שנוצרו, מטעותה של הנתבעת עצמה. על הנתבעת היה לוודא, ומקל וחומר לאור הזמן הניכר בין גילוי הטעות ביום 27.7.15 ובין זמן הטיסה המיועדת ליום 3.8.15, כי כרטיס הטיסה גם במקטע ההמשך יתוקן, או לחילופין לדאוג להנפקת כרטיס חילופי לתובעים שימסר להם בעת הגעתם לשדה התעופה בניו יורק ביום 3.8.15, כדי שלא יגרמו להם עוגמת נפש ועיכוב מיותר נוסף. הדבר לא נעשה, וגם כיום מתנערת הנתבעת מאחריות.

שאלת חבותו של הצד השלישי

האם ניתן להטיל חבות על הצד השלישי בענייננו? לעניין זה ברור כי השאלה מתעוררת רק לגבי נזקם של התובעים בהגיעם לנמל התעופה JFK בניו יורק, שכן לגבי מה שהתרחש בנתב"ג האחריות כולה רובצת על הנתבעת שבשל טעותה נוצרה התקלה שהצריכה את תיקון כרטיס הטיסה של חברת אל על, ועגמת הנפש שנלוותה לכך.

מה באשר לנזקיהם של התובעים בניו יורק? חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012, אינו רלבנטי לענייננו, שכן אינו מטיל אחריות על מוביל הטיסה בנסיבות דומות וזאת לאור סעיף 5(ד) לחוק הפוטר את חברת הטיסה מאחריות לאי העלאת נוסע לטיסה כאשר אין בידיו מסמכי נסיעה נאותים. עם זאת, סעיף 16 לאותו חוק קובע שאין בכך כדי לשלול כל עילה אחרת. בעניין זה חוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 מחיל על ענייננו את הוראות האמנות הרלבנטיות, כאשר לגבי העניין נשוא התובענה חלה אמנת מונטריאול - האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28 במאי 1999 ופורסמה ברשומות (כ"א 1564, כרך 59).

סעיף 36 לאמנה קובע כדלקמן:

Article 36 - Successive carriage

1. In the case of carriage to be performed by various successive carriers and falling within the definition set out in paragraph 3 of Article 1, each carrier which accepts passengers, baggage or cargo is subject to the rules set out in this Convention and is deemed to be one of the parties to the contract of carriage in so far as the contract deals with that part of the carriage which is performed under its supervision.

2. In the case of carriage of this nature, the passenger or any person entitled to compensation in respect of him or her can take action only against the carrier which performed the carriage during which the accident or the delay occurred, save in the case where, by express agreement, the first carrier has assumed liability for the whole journey. 

(ההדגשות שלי – ש.א.)

סעיף 1(3) לאמנה המוזכר בסעיף 36 הנ"ל קובע: