ת"ק 51807-12-14 אמר נ' פדידה

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום 8/7/15 לפיו התקבלה תביעתו של התובע והנתבע חויב לשלם לתובע סך של 33,800 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הנתבע הגיש בקשה ביום 11/8/16 בה הוא מבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולקיים את הדיון בשנית, היות ולטענתו לא ידע על התביעה ולא על מועד הדיון, מאחר שמעולם לא קיבל זימון/אישור מסירה ו/או חתם בחתימת ידו ומשום כך, לא התייצב לדיון.

יצוין כי התובע פעל להמציא לתיק בית המשפט אישור מסירה לאשתו של הנתבע, מיום 19/1/15.

עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט מלמד כי על אף שפסק הדין ניתן ביום 8/7/15, רק ביום 29/8/16 פעל הנתבע להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בית המשפט מביע מורת רוח רבה מאי התייצבותו של הנתבע לדיון, בהסתמך על טענות בדבר אי קבלת העתק כתבי הטענות ו/או פסק הדין, מבלי שיש לכך כל אסמכתא מבוססת ומבלי שטרח להסביר את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה לביטול, בחלוף כשנה ממועד מתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, ועל אף מורת הרוח הרבה מהתנהלות המבקש, ולאחר ששקלתי את האינטרסים השונים של הצדדים, אני סבורה שיש לאפשר לנתבע להוכיח את טענותיו בבית המשפט וליתן לו את יומו, אך זאת תוך חיוב בהוצאות בשל אי התייצבותה לדיון, הוצאות בסך של 1,000 ₪ לטובת התובע, וללא כל קשר לתוצאות ההליך.