גלברג נ' דה וינצ'י ארט סקול בע"מ

התביעה

1. הנתבעת מפעילה קורסים ללימודי משחק.

2. ביום חמישי, 10/11/16, הגיע התובע למשרדי הנתבעת, עבר בחינה שבסיומה התקבל לקורס המשחק של הנתבעת. התובע חתם על הסכם ולפיו יחל ללמוד בקורס הצםוי להיפתח בשבוע שלאחר מכן, ב-16/11/17, ותמורת הלימודים ישלם סכום של 4,920 ₪.

3. התובע נסע לביתו ועוד באותו יום התחרט וביקש לבטל את הקורס, לטענתו משום שנודע לו כי עליו לסייע לאימו במצוקה כספית שנקלעה אליה, והוא לא יכול היה לשאת בדמי הרישום. התובע טוען כי התקשר למשרדי הנתבעת אך נמסר לו כי אין מי שיענה לפנייתו ועליו להתקשר שנית ביום ראשון בבוקר.

4. ביום ראשון, 13/11/17, התקשר למשרדי הנתבעת והודיע כי ברצונו לבטל את הקורס. נציגת הנתבעת מסרה לו כי בהתאם לתקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, הואיל ונותר פרק זמן של פחות מ-14 ימים עד למועד פתיחת הקורס עליו לשאת במלוא התשלום. הנציגה הוסיפה כי לפנים משורת הדין מוכנה הנתבעת לזכותו בסכום של 3,000 ₪ ולגבות סכום של 1,920 ₪ "בלבד".

5. התובע סירב להצעה והסכים לשאת בתשלום דמי הרישום בסך 700 ₪ + מע"מ, שאינם ניתנים להחזרה לפי סעיפים 4-5 להסכם שבין הצדדים, ולא מעבר לכך.

6. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, התובע לא התייצב ללימודי המשחק ואילו הנתבעת המשיכה (וממשיכה) לגבות את מחיר הקורס. אעיר כי בדיון התברר כי התובע, שמשלם את עלות הקורס התשלומים, טרם שילם את מלוא הסכום והצדדים לא ידוע לומר מהו הסכום המדויק שנגבה עד כה.

    

7. הדין והדברים בין התובע לבין הנתבעת נמשכו ולבסוף הסכימה גם הנתבעת כי התובע יישא בדמי הרישום בלבד, אך זו הפעם התובע לא הסכים לכך וטען שנגרמו לו הוצאות שהוא זכאי לשיפוי עליהן.

   הכרעה