ת"ק 51747-10-15 מימון נ' עוסמאן ואח'

מדובר בתאונת דרכים בין רכב התובע ולבין רכב הנתבע 1 שנהג בו הנתבע 2. כנגד הנתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 2 אשם בתאונה. המחלוקת היחידה הנה ביחס לאחריות הנתבע 1 כמעבידו של הנתבע 2 כלפי התובע וביחס לאחריות מבטחת רכב הנתבע 1 היא הנתבעת 3 אשר טוענת כי אין כיסוי ביטוחי נוכח העובדה שהנתבע 2 נהג ברכב ללא רישיון תקף.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי לחייב את שני הנתבעים (1ו-3) לשלם לתובע את סכום התביעה.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 היה מעבידו של הנתבע 2 בעת התאונה והאחרון נהג במשאית של הנתבע 1 במסגרת עבודתו אצל האחרון כנהג המוביל סחורה. לפיכך, במקרה כזה קיימת אחריות לנתבע 1 כלפי התובע מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין נוסח חדש וראה ת.א. (ב"ש) 1367/07 השכרות רכב שלמה נ' אלהואשלה אברהים-פורסם בנבו וכן ראה תא"מ (ת"א) 12919-09-12 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' דרוד כהן ואח' – פורסם בנבו.

ביחס לנתבעת 3, זו הצליחה להוכיח לכל היותר כי נשלח מכתב רשום לנתבע 2 בדבר שלילת רישיונו אולם לא הצליחה להוכיח כי הוא ידע על כך בפועל. הנתבע 1 העיד כי הנתבע 2 אמר לו שלא ידע על השלילה בעת התאונה ועדות זו לא נסתרה.

לפי ההלכה הפסוקה, בהעדר ידיעה בפועל על השלילה, קיים כיסוי ביטוחי. ראה ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח' – פורסם בנבו שם נקבע: "הנה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד" – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה – "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהיעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה). כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו. לדעה זו שותף גם פרופ' אנגלרד, אשר אימץ את פסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיה וקבע כי "פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה על עוד לא הודעה לנוהג" (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם).

ראה גם תא"מ (כ"ס) 6695-04-11 ת.י.ר -  ליס 2004 נ' רשיד ואח' – פורסם בנבו; תא"מ (אשק') 6599-08-12 קסניה שפירו נ' דוד מועלם ואח' – פורסם בנו; ת.א (ת"א) 50363/05 פ. אהרון שיווק חלפים בע"מ נ' ויצמן שלום ואח' – פורסם בנבו.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע 1 ואת הנתבעת 3 ביחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה (שלא הייתה מחלוקת ממשית לגביו אם בכלל ולא נסתר) בסך של 22,698 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכן בתוספת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, בלשכתי.