ת"ק 51641-09-14 פאר נ' תרשיש ואח'

לפניי תביעת "פח אל פח" בגין נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 07.05.14 בה מעורב רכב הנתבע 1.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותם. בחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, את תמונות נזקי כלי הרכב המעורבים ודוחות השמאים בגין כל אחד מכלי הרכב המעורבים. בשים לב לכל אלה ומכוח סמכותי האמורה, ראיתי לקבל את התביעה ולהטיל את מלוא האחריות לתאונה על הנתבע 1.

קביעתי זו מתבססת בעיקרה על כך שמצאתי לקבל את גרסת התובעת לנסיבות התרחשות התאונה כמסתברת יותר מאשר גרסת הנתבע 1. התרשמתי מעדותה של התובעת, שהייתה אחידה וסדורה. לדברי התובעת, בעת שהייתה בשלב מתקדם של חנייה בצד הימני של הכביש, בנסיעה בהילוך אחורי, הגיח רכב הנתבעים מאחור, ניסה לעקוף את רכב התובעת משמאל ופגע בו. גרסת התובעת עולה בקנה אחד עם סוג ומיקום הפגיעות והנזק בכלי הרכב המעורבים, וברכב הנתבעים בפרט. רכב התובעת נפגע בצדו השמאלי קדמי מתחת לפנס ונראים במקום סימני מעיכה של הפח. ברכב הנתבעים, על פי תמונות הרכב (נ/1(א) נראים סימני חיכוך לאורך המרכב הרכב מימין, מהדלת הקדמית עד דלת האחורית מגן וכנף אחורי ימניים. נזקים אלה תומכים בכך שרכב הנתבעים ניסה לעקוף את רכב התובעת משמאל, בעוד רכב התובעת היה בתהליך מתקדם של חנייה בהילוך אחורי כשמרבית הרכב בתוך החנייה, וכי רכב הנתבעים לאחר שפגע ברכב התובעת המשיך בנסיעה שגרמה לסימני החיכוך על מרכב הרכב שלו.

לא מצאתי בתמונות רכב הנתבעים סימנים של פגיעה נקודתית ("מכה"). גם הנתבע 1 בעדותו אישר "השקע אצלה ולא אצלי" (עמ' 2 שו' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.15). אילו כטענת הנתבע 1, רכב התובעת היה יוצא מהחניה בנסיעה קדמית ופוגע ברכב הנתבעים, היו צריכים להימצא ברכב הנתבעים סימני מעיכה ומכה נקודתית, כפי שנראו בתמונות רכב התובעת, ולא רק סימני חיכוך.

נתתי את דעתי לכך שעל פי דו"ח השמאי שבדק את רכב הנתבעים (נ/1(ב)) הוחלפה הדלת האחורית ימנית ברכב הנתבעים, אולם לא צוין בדו"ח כי הדבר נדרש עקב קיומה של מכה או פגיעת מעיכה. בנוסף, גם לו היו סימני "מכה" בדלת האחורית ימנית של רכב הנתבעים, לא היה בכך לתמוך בגרסת הנתבע 1. ראשית הנתבע 1 העיד כי לא היו ברכב סימני פגיעת מעיכה. שנית, על פי דוח השמאי שבדק את רכב הנתבעים (נ/1(ב) גם הדלת הימנית קדמית ניזוקה, אולם לא הוחלפה. לא מצאתי הגיון בכך שרכב התובעת, כגרסת הנתבע 1, יצא מהחניה בהילוך קדמי ישרוט את רכב הנתבעים מהדלת הקדמית ימנית לאורך המרכב, יפגע פגיעה נקודתית בדלת האחורית ימנית, וימשיך לשרוט את הרכב למגן הכנף אחוריים.

תמיכה נוספת בקבלת גרסת התובעת כמסתברת יותר, יש בכך שבכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת נכנס לחניה בהילוך אחורי, בעוד שלדברי הנתבע 1 בעדותו, התאונה ארעה בשל יציאת רכב התובעת מהחניה בהילוך קדמי. השוני בגרסאות פועל לחובת הנתבעים ולהעדפת גרסת התובעת. אמנם הנתבעת 2 טענה כי הנתבע 1 לא היה מעורב בכתיבת כתב ההגנה, אולם בסעיף 7 לכתב ההגנה צוין כי הגרסה האחרת שנטענה בכתב ההגנה נעשתה לאחר "תחקור האירוע" ו"קבלת גרסת הנתבע 1".

דו"ח התאונה מיום 23.5.14 (נ/2) בו נטען, ימים ספורים לאחר התאונה כי התובעת הייתה בנסיעה לאחור, לא נערך על ידי הנתבע 1 ולא נחתם על ידו. בנוסף תיאור הנזק ברכב הנתבעים בדו"ח נ/2 אינו תואם לממצאי דו"ח השמאי נ/1(ב).

התובעת העידה כי רכב הנתבע היה רחוק מאוד מאחוריה בטרם ביצעה חניה בנסיעה לאחור. הנתבע 1 אישר בעדותו כי היה רחוק כשהתובעת החלה בחניה וראה אותה. משלא קיבלתי את גרסת הנתבע 1 לכך שרכב התובעת "יצא" מהחניה בנסיעה קדמית, יש בעדותו זו של הנתבע 1 לתמוך בהטלת מלוא האחריות לתאונה על הנתבע 1 שראה את רכב התובעת מתחיל בחניה, עוד שהיה במרחק רב ממנו ובחר להמשיך בנסיעה ולא לעצור.