מרדכי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עסקינן בתאונת דרכים שארעה ביום 9.7.16.

התובע טענן בתביעתו כי בשעה שנסע ברחוב נחשון ברמלה, שהינו רחוב צר, נפתחה לכיוון רכבו דלת מכיוון שמאל- שם עמד רכב מבוטח הנתבעת, במקום האסור לעמידה, וגרם לרכבו נזק.

הנתבעת טענה כי דלת רכב מבוטחה היתה פתוחה עוד טרם הגיע למקום רכב התובע.

בפני העידו התובע ושני הנוסעים שהיו עימו ברכב בעת אירוע התאונה, וכן מבוטח הנתבעת שהיה ברכב בעת אירוע התאונה.

עדויותיהם אינן סותרות זו את זו הלכה למעשה. מבוטח הנתבעת הודה בהגינותו כי פתח את דלת הרכב בסמוך למעבר רכבו של התובע.

התובע העיד על הנזקים שנגרמו לו וכשעומת מול דו"ח השמאי שהציג הודה בהגינותו כי כלול בו רכיב נזק שלא נגרם באירוע התאונה נשוא התביעה (מגן קדמי).

דיון ומסקנות-

לאור העובדה כי עסקינן בתביעה קטנה ובהתאם להוראות הדין, ינומק פסק דין זה בתמציתיות.

כעולה מתקנות התעבורה התשכ"א-1961, האחריות המוגברת בענייננו חלה על הפותח דלת הרכב (ראה תקנה 80 (א) לתקנות). יפים הדברים שבעתיים מקום בו עצר הרכב במקום שאינו מיועד לחניה.

עם זאת, מבוטח הנתבעת העיד כי בדק טרם פתיחת הדלת כי אין במקום רכבים. זאת ועוד, היקף הנזק עליו הצביע התובע (שאינו שריטה אלא עיקום מתמשך של כנף הרכב) מביאים למסקנה כי יתכן ורכב התובע נהג באופן אשר היה בו להגדיל את נזקו (הן באשר למהירות בה נסע והן באשר למרחק ששמר מרכב הנתבעת).

זאת ועוד, רכב התובע נבדק ע"י שמאי מטעמו רק בחלוף 4 חודשים מקרות האירוע והדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו מבוטח הנתבעת טוען כי הנזקים לרכב התובע בהם הבחין היו רק שריטה במקום המפגש בין הדלת לכנף הרכב. ביהמ"ש פסקו לא אחת כי מרחק בין התאונה לבין דו"ח השמאי הבא להעריך את נזקיה יכול לנתק הקשר בין הנזק לבין אירוע התאונה. עם זאת, לאור העובדה כי הנזק עליו מצביע התובע תואם את הנזק שעלול להיגרם מהפגיעה בה מודים הצדדים, מצאתי כי אין מקום לדחות את התביעה.

לאור האמור לעיל אני מוצאת כי יש לחלק האחריות על קרות התאונה בהיקף של 65% על הנתבעת ו-35% על התובע.