ת"ק 51566-11-15 אדרי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

בפני תביעה לפיצוי כספי בסך של – 9,222 ₪ המגיע לתובע לטענתו מכיוון שהנתבעת חייבה אותו לשלם עבור קו אינטרנט שבפועל לא סופק לו ושלא ביצע בו שימוש מיום התקנת הקו במשרדו.

התובע הינו עורך דין במקצועו ומנוי בנתבעת במשך כ- 15 שנים ובידיו מספר רב של קוים כולל קו אינטרנט אחד. במהלך חודש אוקטובר 2015 התובע פנה לנציג הנתבעת לצורך בירור לגבי עלות הקווים במשרדו במטרה להוזיל את הוצאותיו. במהלך שיחה זו התברר לתובע לראשונה כי הוא מחויב במשך זמן ממושך בגין שני קווי אינטרנט כאשר אחד מהם כלל לא בשימוש. בתחילה סבר עקב שיחה זו, שדובר על חיוב שנמשך כשנתיים, אולם לאחר בירור נוסף והגשת כתב ההגנה המקורי, התברר שמדובר בחיוב שמתבצע משנת 2008. לטענת התובע יש במשרדו קו אינטרנט אחד בלבד ומודם אחד ולא קיים כל קו אחר. לכן לטענתו החיוב בגין הקו הנוסף (להלן: "הקו שבמחלוקת") הינו חיוב יתר ועל הנתבעת להחזיר את מלוא הכסף ששילם תמורתו. במהלך הדיון התובע גם הפנה את תשומת לב בית המשפט לחשבוניות הנתבעת המעידות על כך שלגבי הקו שבמחלוקת אין פירוט חוץ ממספר הקו והתשלום בגינו, ואילו לגבי הקו הפעיל נרשם מספר הנתב וכל הוצאות הגלישה. לסיכומו של דבר, התובע טוען שמעולם לא קיבל את הקו שבמחלוקת לשימוש, לא ביצע בו שימוש והקו לא סופק לו בפועל.

בכתב ההגנה נאמר שהתובע הצטרף לקו שבמחלוקת לפני שנים , עוד בשנת 2008 (כתב הגנה, סעיף 6). גם כאשר התובע העתיק את מקום משרדו לרחוב הרצל בשנת 2013, הועברו לאותו משרד כל קווי הטלפון ושני קווי האינטרנט. לטענת הנתבעת, התובע כאדם סביר, היה צריך להבחין בכך שהוא מחויב עבור הקו שבמחלוקת בכל פעם שקיבל חשבונית ואם הדבר לא היה בהסכמתו היה צריך להשיג על כך מיד כשהבחין בכך. לא זו אף זו , כלל 14 לכללי בזק (שירותי החברה תשמ"ז 1986) התייחס לאופן ההשגה על חשבון. שם נאמר שמנוי רשאי להגיש לחברה תוך 6 ימים מתאריך החשבון השגה מנומקת בכתב על נכונות החשבון. התובע מעולם לא הגיש השגה, לכן יש לראותו כאדם אשר קיבל את הקו בהסכמה ובלי התנגדות. לאחר חודש אוקטובר בשנת 2015, כאשר התובע ביקש באופן פורמאלי לנתק את הקו, הנתבעת, לפנים משורת הדין, החזירה לתובע באופן רטרואקטיבי סך של – 409 ₪ ובנסיבות העניין אין חובתה להחזיר לו כל סכום נוסף.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. שוכנעתי מדברי התובע שלא נעשה שימוש כלשהו בקו שבמחלוקת. כמו כן, הגיוניים דברי התובע לפיהם ניתן היה לצפות שיהיה במשרדו באיזשהו מקום מודם או נתב המעיד על קיומו של הקו שבמחלוקת. בוודאי בשנת 2008 הנוהג היה לקבל ציוד מסוג זה אך ורק מהחברה המספקת את התשתית, ובמקרה דנן הנתבעת.

2. אין בפניי ראיה כלשהי התומכת בטענת הנתבעת שהתובע התחבר לקו שבמחלוקת בשנת 2008 או בכל מועד אחר. בית המשפט היה זכאי לצפות שיוגש לפניו מסמך כלשהו המעיד על הסכמתו של התובע לקבל את הקו שבמחלוקת. להפתעת בית המשפט נציג הנתבעת אמר :

"אין לי מסמכים משנת 2008 , החומר היחיד שיש לי זה החשבוניות" (עמוד 2, שורה 3).

3. הוסיף נציג הנתבעת כי אין הנתבעת יודעת אם התובע גלש או עשה שימוש בקו או אם לאו. אולם לשיטתי, העובדה שבכל החשבוניות אין שום חיוב על הקו שבמחלוקת , תומכת בגרסת התובע שבפועל הוא לא עשה כל שימוש בקו. כמו כן צודק התובע שלא קיבל כל תמורה בגין התשלום ששילם במשך כל השנים.

4. מכל האמור דלעיל, מסקנתי היא שבהיעדר כל הוכחה לפיה התובע הסכים לקבל את הקו שבמחלוקת או התחייב לשלם בעדו, ובהיעדר כל ראייה שהשתמש בקו או שהיה מודם לקו זה במשרדו, יש לקבל את עמדתו לפיה דובר בכישלון תמורה מוחלט.