ת"ק 51485-02-17 לביא ואח' נ' מאיר

1.התובעים הינם הבעלים של דירת שלושה חדרים, הנמצאת בקיבוץ גשר הזיו, רחוב נתיב הדולב 13 (להלן: "הדירה").

בתאריך 5.7.13 השכירו התובעים את הדירה לנתבע ולאשתו, לתקופה של 12 חודש, החל מיום 1.8.13 עד יום 1.8.14 ("תקופת השכירות הראשונה") ובקשר לכך נחתם בין הצדדים חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות").

בתום תקופת השכירות הראשונה הוארכה השכירות לשנה נוספת, מיום 1.8.14 עד יום 1.8.15 (להלן: "תקופת השכירות השנייה").

בתום תקופת השכירות השנייה הוארכה השכירות לשנה נוספת, מיום 1.8.15 ועד ליום 31.7.16 (להלן: "תקופת השכירות השלישית").

בתאריך 31.3.16 (אמנם בכתב התביעה נכתב 31.3.15, אולם מעדויות הצדדים ברור שהכוונה ל- 31.3.16) פינו הנתבע ואשתו את הדירה, ארבעה חודשים לפני תום תקופת השכירות השלישית.

2.בתביעה שבפניי עותרים התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם את הסך של 17,550 ₪, לפי הפירוט כדקלמן:

א. סך של 14,200 ₪ שכר דירה לתקופה של 1.4.16 – 31.7.16.

ב. סך של 600 ₪ עלות שליחת מכתב ע"י עו"ד.

ג.1,000 ₪ עלות צביעת הדירה.

ד.1,500 ₪ הפסד שלושה ימי עבודה.

ה.250 ₪ עלות פתיחת תיק בהוצל"פ.

3.אין חולקין כי סיום השכירות ב- 31.3.16 היתה בידיעת התובעים ובהסכמתם. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם הסכמת התובעים ניתנה בכפוף לכך שהנתבע ואשתו ימצאו דייר חליפי, כטענת התובעים, אם לאו, כטענת התובע.

בהתאם לסעף 3(ד) לחוזה השכירות, במידה והנתבע מפנה את הדירה לפני תום תקופת השכירות, מוטל עליו "...לשאת בכל התשלומים לפי הסכם זה למשך כל תקופת השכירות הנותרת". משמעות סעיף זה , כי גם אם הנתבעים מפנים את הדירה לפני תום תקופת השכירות, הם חייבים להמשיך לשלם את התשלומים החלים עליהם, לרבות שכר דירה, עד תום תקופת השכירות.

אין חולקין כי צדדים להסכם רשאים להסכים לשינוי התנאים המפורטים בהסכם, אולם עול ההוכחה כי היתה הסכמה כזו מוטל על מי שטוען כי היתה הסכמה.