ת"ק 51278-10-14 אלתר נ' גור שלו

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 26.10.14 ברחוב התחייה בסמוך לבית מס' 4 בכפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מספר רישוי 30-357-73 נהוג בידי התובע (להלן: "התובע") ורכב הנתבעת מספר רישוי 24-477-79 נהוג בידי הנתבעת (להלן "רכב הנתבעת").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. השתתפות עצמית בסך של - 995 ₪.

ב. אגרת בית משפט בסך של - 50 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע מסמכים המעידים על תקון נזקי הרכב – חשבונית מס' 2/027884 וקבלה מס' 43731 בענין סכום ההשתתפות העצמית ששולם על ידו.

התובע תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו הדברים הבאים:

"ביום 26.10.14 נהגתי ברכב בבעלותי שמספרו 3035773. הייתי ברכב שבו נהגתי ברח' התחייה ליד בית מס' 4 בערך בכפר סבא. מדובר ברחוב חד סטרי. אני ניסיתי לחנות את הרכב שלי בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ברח' התחייה 4 בכפר סבא. היה מקום חניה פנוי בין שתי מכוניות חונות שבצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ואני רציתי להיכנס לאותו מקום חניה פנוי בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי על מנת להחנות את רכבי באותו מקום. כדי לבצע את החניה של רכבי בין שתי המכוניות החונות בצד ימין הדרך, עצרתי את הרכב שלי במקביל לרכב הקדמי יותר מבין שתי המכוניות החונות, כשרווח החניה היה פנוי ביניהם ורציתי להסיע את הרכב שלי לאחור כדי להיכנס לאותה חניה פנויה בין שתי המכוניות. התחלתי להסיע את הרכב שלי לאחור כדי להיכנס למקום החניה הפנוי, ולצורך כך הרכב שלי שהיה בנסיעה כך לאחור, חלקו הקדמי שמאלי היה בולט לעבר הכביש ותוך כדי הסעת רכבי כך לאחור – הגיע רכב שנסע ברח' התחייה בכפר סבא, כיוון הנסיעה שלי טרם הסעתי את הרכב לאחור והנהגת שנהגה ברכב שמספרו 2447779 פגעה בכנף הקדמי שמאלי של הרכב שלי עם החלק הקדמי של הרכב שלה בניסיונה לעקוף את הרכב שלי. לרכב שלי נגרמו נזקים. צירפתי לכתב התביעה שלי את חוות דעת השמאי. נזקי הרכב שלי הינם שולמו לי על ידי חברת הביטוח שבה רכבי מבוטח, ואני תובע מהנתבעת אך ורק את אותם ההפסדים שלא קיבלתי מחברת הביטוח בה רכבי מבוטח כדלקמן: השתתפות עצמית בסך של – 995 ₪ ואגרת בית המשפט ששילמתי בסך של – 50 ₪. אני מבקש לציין שכאשר התחלתי להסיע את הרכב שלי לאחור, לא היה שום רכב בכביש כיוון נסיעתי לאחור. מכוניתי מצוידת במצלמת נסיעה לאחור, כך שאני רואה היטב את מה שמתרחש בדרך מאחוריי ולא היה שום רכב מאחוריי ואז כשכבר התחלתי להסיע את הרכב שלי לאחור והרכב שלי היה בנטיה באופן שהחלק הקדמי השמאלי של הרכב שלי היה בולט לתוך הכביש וחלק האחורי לכיוון מקום חניה פנוי בין שתי מכוניות, ראיתי את רכב הנתבעת נכנס מרח' ויצמן לרח' התחייה במהירות. הנתבעת לא עצרה ומשיקול דעת מוטעה, חשבה שיש לה מרווח מספיק לעקוף את הרכב שלי מצד שמאל שלו והדבר הסתבר כדבר מוטעה, שכן היא פגעה ברכב שלי ונגרמו הנזקים. אני מבקש לציין שהבניין מצד שמאל הדרך כיוון נסיעתי, בניין מס' 3 ברח' התחיה בכפר סבא היה בבנייה ועל הכביש מצד שמאל הדרך כיוון נסיעתי בסמוך לבניין מס' 3 שהיה בבנייה היה מיכל לאיסוף פסולת כולו על הכביש וזה הצר יותר את רוחב הכביש באותו מקום וצמצם את המעבר לכלי הרכב. אני מציין שאני נהג ותיק, בעל ותק של 55 שנות נהיגה ואין לי כל תאונות בעבר. אני בכל מקרה רוצה לומר שכתוצאה מתאונה זו שנגרמה לרכב שלי אני גם יכול להפסיד הנחת היעדר תביעות בחברת הביטוח כי הנתבעת אחראית לתאונה ואני לא אחראי לתאונה. הנתבעת בכתב הגנתה העלתה טענה לפיה כביכול שעה שהסעתי את הרכב שלי לאחור, הייתי צריך לקחת אדם נוסף שיכוון אותי לנסיעה לאחור ושגם יעצור את התנועה המגיעה בכביש. אני רוצה לומר שאין הוראה כזאת בחוק לגבי רכב פרטי ואני לא יודע מאיפה הנתבעת מעלה טענה שכזו. זה תירוץ סרק שהיא העלתה בטענותיה.

הנתבעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאוינה בציינה הדברים הדברים הבאים:

"ביום 26.10.14 נהגתי ברכב שמספרו 2447779 שבבעלותי. נסעתי ברחוב התחייה בכפר סבא. משרדי נמצא ברח' התחייה 2 בכפר סבא. אני יוצאת מחניון תת קרקעי. לפני מעבר חציה שנמצא בכביש ברח' התחייה 2 אני עוצרת באופן קבוע. אני לא נוסעת מהר כי אני יוצאת מחניון תת קרקעי. לכן אני אומרת שטענת התובע לפיה נסעתי מהר ברח' התחייה היא לא נכונה כי לא נסעתי מהר. מעבר לזה, אני מציינת שאני גם עצרתי כשיצאתי מחניון תת קרקעי שברח' התחיה 2 כי ברח' התחייה מצד שמאל כיוון נסיעתי לכיוון הנסיעה אליו פניתי, דהיינו ימינה כיוון נסיעתי להמשך נסיעה ברח' התחייה עברה מכונית מסוג יונדאי גטס. אני נסעתי ברח' התחייה בכפר סבא והתקרבתי לבית מס' 4. אני ראיתי שעמדה צפרדע על הכביש כיוון נסיעתי מצד שמאל הכביש כיוון נסיעתי, שכן אני נסעתי בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי. הצפרדע באמת עמדה ליד בית מס' 3 ברח' התחיה שהיה בבנייה. עדיין ברחוב עצמו, אף שבצד ימין הדרך חנו מכוניות ובצד שמאל הדרך כיוון נסיעתי עמדה על הכביש צפרדע, עדיין הכביש היה מספיק רחב באופן ששתי מכוניות יכולות לנסוע זו במקביל לזו, שכן מדובר ברחוב חד סטרי שהוא מספיק רחב ובאופן רגיל נוסעים בו במקביל כלי רכב בצד ימין הכביש ובצד שמאל הכביש, אף שאין נתיבים מסומנים. אני רוצה לומר שמאחר ולא רחוק מרח' התחייה 4 יש גם אזור של חנויות, אז אנשים לפעמים חונים בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ברח' התחייה ואפילו ישנה חניה כפולה של אנשים שמעמידים את רכבם בצד מכוניות חונות שבצד ימין הדרך ועדיין רכב יכול לעבור בכיוון נסיעתי בין המכוניות החונות בצד ימין הדרך, אפילו אם יש שתי מכוניות שחונות במקביל זו לזו ובמרווח שנוצר יכולה לעבור מכונית. מה שקרה ביום 26.10.14 הוא שאני התקדמתי בנסיעה בכביש. הרכב של התובע עמד במקביל לרכב שחנה בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ואני הגעתי בנסיעה ברח' התחייה 4 בכיוון נסיעת רכב התובע שבאותו רגע לא היה בנסיעה אלא היה בעצירה בצד רכב חונה שחנה בצד ימין הכביש. אני ראיתי שיש וינקר דולק ברכב של התובע והבנתי שהוא מתכוון להחנות את רכבו בין שתי מכוניות חונות שהיו בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי ושהיה מקום חניה פנוי בין שתי מכוניות אלו. באותו רגע שאני ראיתי את הרכב של התובע, הוא היה במצב של עצירה כאמור בצד רכב חונה אחר שעמד בצד ימין הדרך והוינקר דלק. לפניי נסעה מכונית מסוג יונדאי גטס והתובע אפשר לה לנסוע אז לי היה ברור שגם יאפשר לי לנסוע. בגלל שאני נהגת זהירה מאוד, אני הקפדתי וצפרתי לעבר התובע כדי שהוא גם יראה אותי וישמע אותי וחשבתי לעצמי שאין מצב שהוא לא יסתכל במראות לפני שהוא ייסע לאחור. כמו שאני כבר התקרבתי בנסיעה לכיוון הרכב של התובע שאותו רציתי לעקוף מצד שמאל שלו כיוון עצירתו, התחיל התובע להסיע את הרכב שלו לאחור ופגע בצד הימני של הרכב שלי בין שתי הדלתות ולא בחלק הקדמי של הרכב שלי. כלומר הוא היה יכול לראות את הרכב שלי כי אני למעשה עברתי אותו. כשאני אומרת שראיתי שהוינקר ברכב של התובע דלק, אז אני אומרת שהוינקר שדלק הוא זה של הנורה הימנית שברכב כי הוא רצה למעשה לסטות ימינה כיוון נסיעתו ולהיכנס למקום חניה פנוי בין שתי המכוניות. אם היה דולק הוינקר השמאלי אז הייתי חושבת שהתובע רוצה לנסוע קדימה ואני הייתי עוצרת ונותנת לו לנסוע קדימה. אחרי התאונה החלפנו פרטים. ירדתי מהאוטו, ראיתי שהתובע היה נסער. למרות שאני נקטתי בכל האמצעים כדי שהתאונה לא תתרחש, היא התרחשה. ברגע של תסכול ובכך אני מודה אמרתי לתובע "לא קרה כלום, הכל בסדר" ניסיתי להרגיע אותו. זה רגע של תסכול בשבילי כי כל ההתעסקות הזאת הייתה פעם ראשונה עבורי".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות עולה כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על התובע והן על הנתבעת בחלקים שווים ביניהם.