ת"ק 51218-03-14 קוגן נ' רחמים ואח'

1) עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובעת בגין נזק שנגרם לרכבה בעטיה של תאונה מיום 30.8.13 (להלן: "התאונה"). התובעת עותרת לפיצוי בגובה 3,694 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) לטענת התובעת, בין השאר, ביום 30.8.13, עת נהג מר בוריס קוגן ברכבה (להלן: "הנהג"), בדרך בגין בירושלים, בשלב מסוים עצר בתור לפנייה שמאלה לכיוון צומת פת. בעת עצירה מוחלטת והמתנה לחילופי אורות הרמזור, חש לפתע כי נחבט רכבו על-ידי רכב מאחוריו הנהוג על-די הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). הנהג טען לפניי כי לאחר התאונה פונה באמבולנס לבית חולים. התובעת תובעת נזק שנגרם לרכבה, לפי חוות דעת שמאי ולפי קבלת תשלום עבור תיקון הנזק, סך של 2,604 ₪, בצירוף עם 590 בגין שכר טרחת שמאי ועוד 500 ₪ בגין עגמת נפש.

4) לעומת גרסה זו, הנתבעים טוענים בין השאר, כי במועד התאונה, עת התחלפו אורות הרמזור לפנייה שמאלה והחלה נסיעה, כבה רכב התובעת ואז רכב הנתבע נתן "מכה קטנה" לרכב התובעת [שורות 7-8, עמוד 2 בפרוטוקול הדיון לפניי מיום 7.8.14]. הנתבע טען בכתב הגנתו כי מדובר בפגיעה "קלה ביותר" מאחור ברכב של התובעת, וכי בכל מקרה הנתבע מסר לנהג מספר טלפון של מוסך בכדי שזה יבצע תיקון על חשבונו, אך הנהג סירב.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, והיחידה, מהי מידת הפגיעה, קרי: מהי מידת הנזק שנגרם עקב הפגיעה ברכבה של התובעת, שכן אין מחלוקת כי אירעה פגיעה ברכב של התובעת, כי אם לדידו של הנתבע מדובר בפגיעה קטנה ביותר.

7)לעומת התובעים, הנתבעים לא צירפו חוות דעת שמאי או אסמכתא אחרת שיש בה להתמודד עם חוות הדעת שצורפה על-ידי התובעים. על כן, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את עמדת התובעת לעניין גובה הנזק שנגרם, על גרסת הנתבע. הנתבע הביע תמיהה בדבר עיתוי הפניה לשמאי ביחס למועד קרות התאונה, שהנו קרוב לחודש, הנתבע טוען, שמא הנזק המתואר בחוות הדעת הנו עקב תאונה אחרת. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע משני טעמים: ראשית - פרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד ביצוע התיקונים הנו זמן סביר בנסיבות העניין. שנית - טענת התובע בהקשר זה הנה ספקולטיבית וכללית ולא מבוססת על כל הנחה סבירה, לא כל שכן, ראיות ממשיות שמא הרכב עבר תאונה נוספת. למעלה מכך, הנתבע לא צירף תמונות לרכבו, לא צירף כל אסמכתא, לא כל שכן חוות דעת שמאי, שיכולה להעריך את הנזק שנגרם לרכב התובעת, וממילא לא הביא כל ראיה לכך שתיקון הנזק של רכב התובעים היה ניתן לבצע בעלות נמוכה מזו שהוצאה.