אלימלך נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.אין מחלקות בין הצדדים כי ביום 26.11.15 התובע רכש מאת הנתבעת ביטוח נוסעים לחו"ל לקראת נסיעה ללונדון, וכי הפוליסה חלה בין 27.11.15 ועד 1.12.15. העתק הפוליסה צורף לתיק על ידי הנתבעת. 

2.במסגרת כתב התביעה, התובע טען כי ביום 27.11.15 הגיע למלון "המלך שלמה" בלונדון והניח את המזוודות שברשותו בחדר הסמוך לקבלה במלון. באופן לא ברור, אבדה ו/או נגנבה מזוודה בה היה כל הציוד האישי. את נזקיו, אמד התובע כדלקמן: ערך מזוודה מסוג ג'יפ 1000 ש"ח, תפילין וטלית בסך 4,500 ש"ל , זריקות (אנברל) מוערכת בסך של 5,000 ₪, חפצים אישיים (בושם וכלי רחצה וכו') 4,000 ₪, מכונת גילוח (פילפס) 1,000 ₪ , נעליים 1,500 ₪ וטאבלט 700 ₪.

3.התובע טען כי פנה למנהל המלון אשר הבטיח לסייע לו ללא הצלחה. בשל המחירים היקרים שבעיר לונדון, לא היה באפשרות התובע לרכוש ציוד חלופי ובעקבות האירוע נגרמה לו עוגמת נפש רבה. עת שב לישראל, הגיש התובע תביעה לחברת הביטוח – הנתבעת - ופירט במסגרתה את הציוד שאבד. הנתבעת, לגרסתו, התייחסה אליו בצורה המטילה דופי ביושרו ובהגינותו ושלחה חוקר לבירור עובדות המקרה ובכך גרמה לו לעוגמת נפש. התובע ביקש כי בית המשפט יפסוק לטובתו פיצויים על סך 33500 ₪.

4.לכתב התביעה צירף התובע אישור תשלום עבור פוליסת הביטוח, אישור הכולל מועדי הטיסה ללונדון, אישור על הגשת תלונה במשטרת לונדון ביום 28.11.2015 והעתק התביעה שהגיש התובע לנתבעת ביום 13.1.16. אציין כבר עתה כי המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה מעלים סתירות: בכתב התביעה נטען כי המזוודה נגנבה או נעלמה ביום 27.11.15 אך בתביעה שהגיש התובע ביום 13.1.2016 לחברת הביטוח כתב כי האירוע קרה ביום 28.11.15. בפירוט מרכיבי התביעה בפני הנתבעת ציין התובע כי נגנבו הפריטים הבאים ופירט עלותם: מזוודה ג'יפ 1000 ₪, תפילין 4,000 ₪, גקט עור 1500 ₪, משקפי שמש 700 ₪, מכונת גילוח 1,000 ₪, טבלט 700 ₪, זריקת אמברל 1,000 ₪ (כאשר בכתב התביעה נטען כי עלות הזריקה 5,000 ש"ח), נעליים 1500 ₪, ככפות עור 180, בשמים 1,200 ₪ ובגדים 2,000 ₪.

5.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התביעה איננה מתאימה לדיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות מאחר ומדובר בהליך מסורבל המחייב חקירת עדים ומומחים. הנתבעת טענה כי התובע לא צירף מסמכים מהותיים התומכים בטיעוניו. לגוף התביעה טענה הנתבעת כי גובה סכום הביטוח בגין אובדן כבודה על פי תנאי הפוליסה הוא 2,000 דולר (ארה"ב). ככל שלא מוצגות קבלות מתאימות בגין פריט, ו/או המדובר בפריט שנרכש 6 חודשים לפני יום האובדן או הנזק, יוערך ערך החפץ בניכוי של 35%. הפוליסה איננה מכסה נזק לא ממוני ובכלל זה עוגמת נפש. הנתבעת טענה כי בדקה את טיעוני התובע באמצעות חוקר אשר נפגש עמו בתיאום מראש ומצאה כי קיימות סתירות רבות באשר לגרסתו אל מול גרסת גברת שליוותה את התובע בטיול בשם יהודית.

6.הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יפסוק בתובענה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, לאחר שאישרו כי הבינו את משמעות הסכמתם.

7.לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לתיק ושמעתי את טיעוני הצדדים שוכנעתי כי במהלך הנסיעה, אכן התרחש אירוע של אובדן/גניבת מזוודה. אני מקבלת את גרסת התובע אשר נתמכה באישור הגשת התלונה במשטרת לונדון בסמוך לאחר מועד האירוע. גרסת התובע לא נסתרה על ידי הנתבעת בדיון אשר התקיים בפניי.

8.באשר לגובה הנזק שנגרם לתובע, התובע לא צירף הוכחות אשר יש בהן כדי לתמוך בטיעוניו באשר לתכולת המזוודה. קיימות סתירות בין פנייתו הראשונה לנתבעת, לבין הפירוט שבכתב התביעה. מבין שתי הגרסאות אשר הובאו בפניי אני מעדיפה את הפנייה לנתבעת מיום 13.1.17 שהיא מוקדמת בזמן וסמוכה למועד האירוע. חרף זאת, לא מצאתי מקום לקבל את הערכות התובע באשר לשווי החפצים אשר אבדו, והסכומים בהם נקב אינם סבירים.

9.אשר על כן, ולאחר שבחנתי את מכלול הטענות והטיעונים אשר הובאו בפניי, ובהתחשב בהסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4500 ₪ בצירוף 500 ₪ הוצאות והחזר אגרה.