ת"ק 50996-11-13 שם טוב נ' גניש

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. שתי הנהגות היו מעורבות בתאונת דרכים בחניון הסינמה סיטי בראשון לציון.

2.לטענת התובעת, היתה בנסיעה לכוון היציאה מהחניון, כאשר נפגעה בפינה אחורית ימנית של רכבה. לטענת התובעת, הנתבעת לא שמרה מרחק ונסעה בחוסר זהירות והיא אשמה לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

3.לטענת הנתבעת רכב התובעת היה בעמידה בחניון, כשהוא מפריע לתנועה, ובעת שהנתבעת החלה להיכנס למקום חניה פנוי – החלה התובעת בנסיעה שמאלה, פגעה ברכב הנתבעת וגרמה לנזקים.

4.בהתאם לכתב ההגנה (סעיף 10) הוכחשה חוות דעת השמאי שצורפה לתביעה והנתבעת דרשה כי השמאי יתייצב בבית המשפט כדי להיחקר על חוות דעתו.

לדיון הראשון שנקבע בתיק זה לא התייצב השמאי, והתובעת הסבירה שלא הבינה שעליה לזמן את השמאי לדיון. מאחר הנתבעת עמדה על התייצבות השמאי לצורך בירור הספק שעלה לטענתה באשר לתאריך בדיקת הרכב, נקבע מועד נוסף לדיון. לדיון השני התייצבו הצדדים וכן השמאי מטעם התובעת.

שמאי התובעת הפנה בעדותו לחוות הדעת בכל הנוגע למועד בדיקת הרכב, והבהיר כי הנזק בחלקו האחורי של הפגוש נבע מהמכה בפינה הימנית, בשל חומר ממנו עשוי הפגוש. עוד הסביר השמאי כי הנזק שנראה בתמונה 9 ליד הגלגל נגרם כתוצאה מהפגיעה בפגוש, שנדחף קדימה ויצר עוות בכנף.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גירסת התובעת, ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, מיקום הפגיעה בפינה האחורית ברכב התובעת מעלה כי הנתבעת היתה יכולה לראות את רכב התובעת ולמנוע את התאונה.

שנית, הנתבעת לא הוכיחה את טענת ההגנה שלה לפיה התובעת עמדה תוך הפרעה לתנועה כשהיא משוחחת בטלפון, חרף העובדה שהיה עמה אדם נוסף, שלא זומן לעדות. עובדת היותו של עד לאירוע אף לא צוינה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת בהשמטה זו או להימנעות מזימונו למתן עדות. הימנעות זו פועלת לחובת הנתבעת.

שלישית, לא ברור כיצד פניית התובעת שמאלה, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה תביא לפגיעה של הפינה האחורית של רכב התובעת עם רכב הנתבעת. האפשרות שהתובעת נסעה לאחור הועלתה לראשונה במהלך הדיון, ובגדר אפשרות וסברה בלבד כאשר הנתבעת מציינת שכלל אינה יודעת אם התובעת נסעה קדימה או אחורה.

רביעית, עדותה של התובעת היתה מהימנה, התובעת הביאה תרשים של החניון וכן תמונה של המקום, והסבירה מדוע האטה עד כדי עצירה כמעט לנוכח תמרור של מתן זכות קדימה שהיה מוצב בדרכה. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת באשר למקום האירוע, אך לא דאגה להגיש תיעוד, תמונה או אסמכתא אחרת לתמיכה בטענותיה.

6.באשר לנזקים, התובעת דרשה פיצוי בגין נזק ישיר בסך 4,332 ₪ (עלות תיקון הרכב ושכר שמאי).

בחוות דעת השמאי נקבעה גם ירידת ערך בשיעור 2.3% אך בכתב התביעה לא בקשה התובעת פיצוי בגין נזק זה. התובעת בקשה בסיום הדיון לקבל פיצוי גם בגין ירידת הערך, ולאחר ששקלתי את הטענה, מצאתי כי אין מקום להיעתר לה, הן מאחר וסכום זה לא נדרש בכתב התביעה (ולפיכך הנתבעת לא התייחסה לכך בכתב ההגנה) והן מאחר ומדובר ברכב משנת ייצור 2006, וקשה יהיה לקשור קשר ישיר בין ירידת ערך לרכב משנת ייצור זו לבין הפחתה שתהיה במחיר מכירתו, אם וכאשר יימכר – ולקבוע כי הפחתה זו נובעת מהתאונה נשוא תיק זה.

7.בנוסף לנזק הישיר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות בהן נשאה לצורך זימון השמאי לבית המשפט, סך של 600 ₪.

סוף דבר

8.אני מקבלת את התביעה.

9.לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,700 ₪.