בהט נ' סויטי ואח'

בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18/9/17 נפגע רכב התובעת.

נהג התובעת טוען כי התאונה אירעה שעה שנסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים והרכב אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 סטה ממסלולו הימני אל תוך מסלול הנסיעה של נהג רכב התובעת, והכל במטרה להיכנס לחניה שמצויה בצד שמאל של הכביש.

הנתבעים התגוננו בטענה שהתאונה התרחשה שעה שרכב הנתבעים עמד בעצירה מוחלטת בנתיב השמאלי, תוך איתות שמאלה לצורך כניסה לחניה וכאשר נהג רכב התובעת איבד את סבלנותו, עקף את רכב הנתבעת מצד שמאל, פגע בו וגרם לתאונה.

במהלך הדיון שנערך בפני היום העידו נהג התובעת והנתבעת 1, הנהגת ברכב הנתבעים.

לאחר ששמעתי את הגרסאות ראיתי לנכון להעדיף את גרסת נהג התובעת.

נהג התובעת תיאר כיצד נסע בנתיב השמאלי אשר היה פנוי יחסית, בעוד בנתיב הימני היתה תנועה כבדה יותר.

עוד סיפר כי אוטובוס שנסע בנתיב הימני צפר צפירות נמרצות, דבר שהסב את תשומת לבו לנעשה בנתיב הימני, ואז הבחין לראשונה ברכב הנתבעת כשהוא מאותת לשמאל וסוטה לתוך מסלול נסיעתו.

לטענת נהג התובעת הסיט את רכבו שמאלה כמידת האפשר (בשים לב לרכבים החונים בצד שמאל) ובלם בלימת חירום, אך רכב הנתבעת המשיך להתקדם לכיוונו עד לרגע הפגיעה.

הנתבעת 1 טענה כי נסעה בנתיב השמאלי אך כאשר התבקשה להניח את דגם הרכב על גבי שרטוט הכביש הניחה אותו במסלול הימני. כשהופנתה תשומת לבה לכך ניסתה לתקן את גרסתה ומכל מקום טענה כי היתה במצב של נסיעה איטית, לאחר שבחנה ומצאה שהכביש ריק והבחינה ברכב התובעת רק בזמן שעקף אותה בצד שמאל במהירות ופגע בה. לשיטתה, אמנם הגיע אוטובוס אל המקום אך זאת רק לאחר הפגיעה ורק לאחר שהרכבים נעצרו.

גרסת הנתבעת 1 נמצאה בעיני בלתי ראויה לאמון, בין משום הסתירה שבין התיאור המילולי למנח הדגמים על ידי הנתבעת 1 בפועל, ובין בשל העובדה שבגרסתה חוסר סבירות, בשים לב לעובדה שמשמאל לנתיב השמאלי חניות ובהן רכבים חונים. מצב דברים זה ממילא איננו מאפשר לרכב לעקוף רכבים העומדים על גבי הנתיב השמאלי – משמאל, וסביר יותר להניח שנהג התובעת עקף את הרכבים הנוסעים בנתיב הימני באמצעות הנתיב השמאלי, בה בשעה שהנתבעת ביקשה לסטות מהנתיב הימני דרך הנתיב השמאלי אל החניות שבצד שמאל.

מכל אלו אני מקבלת את גרסת נהג התובעת ואני רואה לנכון לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בנזקי התובעת.