ת"ק 50911-06-15 חמד נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצוי נזקי רכוש של התובע בתאונה מיום 21.03.2015 בה היה מעורב רכב הנתבע 2. הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") נהגה ברכב הנתבע 2 במועד התאונה. הנתבעת 1 היא מבטחת רכב הנתבע 2. בכתב התביעה נתבעים נזקי רכב התובע על פי דו"ח שמאי שצורף, הוצאות שכ"ט שמאי ואגרת בית המשפט.

לכל צד גרסה משלו באשר לאופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

גרסאות הצדדים

לטענת התובע בעת שנסע בנתיב השמאלי ברח' חרושת 35 ברעננה סמוך לשעה 22:00 בלילה, הבחין ברכב בו נהגה הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") כשהוא במצב עצירה מוחלטת, ללא סימני איתות, אור רוורס או כוונה להתחיל בנסיעה. כשלפתע, רכב הנתבעת הוסע לאחור, על מנת להחנות כשהחלק השמאלי קדמי של רכב הנתבעת סוטה לנתיב השמאלי בו נסע רכב התובע, ופגע בצד הימני של רכב התובע, בשתי הדלתות ובמגן תחתון. התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, לפיה רכב התובע ניזוק בצדו הימני, דלת קדמית ימנית, דלת אחורית ימנית, קשת כנף אחורית ימנית. בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי נראה רכב התובע עם סימני פגיעה של שקיעת הפח בחיבור בין הדלתות מימין ושריטה נמשכת מהדלת הקדמית ימנית לאחור.

לטענת הנתבעת עת שרכבה היה בעצירה מלאה, לטובת כניסה לחנייה, רכב התובע אשר נסע במהירות גבוהה שלא תאמה את תנאי הדרך פגע ברכב הנתבעת וגרם לתאונה. הנתבעת שבה ומדגישה בכתב ההגנה כי רכבה היה בעצירה בעת התאונה.

הנהגים המעורבים העידו בפניי והדגימו את אופן התרחשות התאונה, כל אחד לגרסתו. כן העידה עדת ראייה שנסעה ברכב הנתבעת.

התובע חזר בעדותו על גרסתו והבהיר כי בכביש בו ארעה התאונה יש שלושה נתיבים. הנתיב הימני משמש לחנייה, בנתיב האמצעי "שאנשים עומדים עם האוטו" (עמ' 1 שו' 13) והנתיב השמאלי הוא נתיב הנסיעה היחיד. לדברי התובע בעדותו, רכב הנתבעת עמד בנתיב האמצעי, נתיב העצירה הכפולה, ורכבו הוסע בנתיב השמאלי וכשהגיע עם רכבו במקביל לרכב הנתבעת שהיה בעצירה, החלה רכב הנתבעת בתהליך חנייה לאחור לנתיב החנייה מימין, מבלי לאותת ופגע עם החלק השמאלי קדמי של הרכב, בדלת הקדמית ואחורית ובמגן התחתון של רכב התובע ו"שפשף" את החלק התחתון. התובע אישר בעדותו כי הייתה תאורה בעת התאונה, וכי זירת התאונה הייתה מול ה"קניון" ויש אורות רחוב. לדברי התובע בעדותו, רכב הנתבעת היה ללא אורות ובמצב עצירה. משמאל לנתיב נסיעתו היו עצים ולא היה לו להיכן לברוח והוא נסע במהירות שלא עברה 40 קמ"ש. התובע טען כי כשהגיעה המשטרה, הנתבעת הודתה שפגעה ברכבו, יש דו"ח שוטר. דו"ח זה לא הוצג בדיון. כן טען התובע כי הנתבעת סירבה לתת לו את פרטיה, אלא לאחר זמן.

התובע הציג את תמונות הנזק ברכב הנתבעת ת/1 לאחר התאונה, תמונות אלה אושרו על ידי הנתבעת ובהן נראה רכב הנתבעת עם סימני חיכוך בצד השמאלי קדמי, קצה כנף וטמבון קדמי שמאלי.

הנתבעת העידה כי המקום בו ארעה התאונה הוא רחוב אחד רחב מאד. מכוניות חונות מימין, אי תנועה משמאל והרחוב הולך ונעשה צר. לדברי הנתבעת, היא חיפשה חנייה וכשראתה חנייה מצד ימין, עמדה להכנס בנסיעה לאחור וכלשונה: "עשיתי קשת בזווית כאשר החלק השמאלי שלי נוטה למרכז הכביש" (עמ' 3 שו' 23) ואז לדבריה, עצרה. כשרכב הנתבעת לגרסתה בעדותה היה בעצירה, הגיח רכב התובע במהירות גבוהה ו"שפשף" את רכבה. הנתבעת העידה כי באופן בו עמד רכבה, טרם החלה בחנייה אחורית: "לא היה לו מקום להיכנס" (עמ' 3 שו' 25) וכן: "אם הוא היה מגיע במהירות איטית יותר אולי הוא יכל להיכנס" (עמ' 3 שו' 26). הנתבעת העידה כי בעת שרכבה היה בעצירה "...האורות היו דלוקים, לא אותתי אבל היה אורות והם היו דלוקים" (עמ' 3 שו' 28) והרחוב היה מואר, כך שאין סיבה שהתובע לא הבחין ברכבה. בחקירתה הנגדית שבה הנתבעת ואישרה כי טרם החלה בתהליך החניה ונסיעה לאחור בעת התאונה, כי פניה היו קדימה לפנים ולא הסתכלה לאחור, ודחתה את הטענה כי הודתה באחריותה לתאונה או כי התמהמה ממתן פרטיה.