ת"ק 50878-11-14 וכסלר נ' צפת

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1949, לטענתה כתוצאה מכך שביום 1.5.13,מעדה בתחום הנתבעת בכניסה לשוק העירוני.

ע"פ הנטען בכתב התביעה, כאשר ביקשה התובעת לחצות את כביש הגישה לחניון השוק מצפון לדרום ,ליד הספסל בכניסה לרחבת השוק, נתקעה או נתפסה רגלה במדרכה נמוכה, אשר אינה שלימה, או אינה לפי התקן וקיימים בה מהמורות ובורות (להלן: "התאונה"). לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נחבלה בכל גופה ובבי"ח אליו הובהלה, אובחן שבר בצוואר הומרוס בכתף ימין. ידה של התובעת קובעה במתלה והיא שוחררה להמשך טיפול ומעקב רפואי. התובעת צירפה מסמכים רפואיים המעידים על הבדיקות והטיפולים הרפואיים שעברה, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה וטענה כי עד היום הינה סובלת מכאבים עזים ומוגבלת בתנועות.

2.הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהמדובר בתביעה בגין נזקי גוף אשר אינה בסמכות ביה"מ לתביעות קטנות. כן טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, או את הקשר למעשה או למחדל מטעם הנתבעת. בנוסף נטען בכתב ההגנה כי מדובר בשוק עירוני המועד לפורענות בשל ריבוי המבקרים ולכן, יש להטיל על התובעת אשם תורם להתרחשות התאונה.

3.בתאריך 26.4.15 העידו בפני התובעת ,בעלה וכן מר ירון המאירי שנכח במקום התאונה בעת התרחשותה (להלן: "המאירי"). נציג הנתבעת חזר על טענתו להעדר סמכות עניינית ואף טען כי מאחר שרק במועד הדיון המציאה התובעת תמונות ממקום התאונה, לא ידעה הנתבעת היכן בדיוק התרחשה. בהתאם ניתנה לנתבעת שהות לבחון את המקום הנטען ולהודיע האם ברצונה להעיד עדים נוספים מטעמה. למרות השהות כאמור, בחרה הנתבעת שלא להעיד עדים נוספים ושלא להציג ראיות מטעמה.

דיון

4.אין מקום לקבל את טענת הנתבעת להעדר סמכות עניינית. בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בכל תביעה כספית עד לגבול סמכותו. התביעה שלפני הינה תביעה כספית אשר עילתה נזק גוף שנגרם לתובעת, לטענתה. כל עוד הובהר לתובעת כי פסיקת ביה"מ מוגבלת עד לסכום הכספי שבתחום סמכותו והתובעת אף הבהירה כי אינה טוענת שנותרה לה נכות לצמיתות ואינה מבקשת לצרף חוות דעת רפואית, הרי שלבית משפט זה יש סמכות לדון בה.

וראה ת"ק29044-07-13 ‏ ‏ יעקב אלפסי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ:

"לו רצה המחוקק להוציא את התביעות בגין נזקי גוף מגדרי סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, חזקה שהיה עושה זאת במפורש. אינני מוצאת כל סיבה לפרש את סמכותו של בית משפט זה באופן שתביעות לנזקי גוף יוחרגו מסמכותו". (בהערת אגב אציין כי אילו התביעה הייתה נקבעת לדיון בפני רשם בכיר, הרי הוא לא היה מוסמך לדון בה, לא מפאת הגבלת סמכות של ביה"מ לתביעות קטנות, אלא מאחר שסמכותם של הרשמים הבכירים הוגבלה בחוק. אולם, משהתביעה נקבעה לדיון בפני, אין כל מניעה כי תידון בביה"מ זה).

התובעת הבהירה במהלך הדיון כי בחרה להגיש תביעתה בבית המשפט לתביעות קטנות תוך שהיא מודעת למשמעות ואף אינה מבקשת לצרף חוות דעת רפואית, או לטעון לנכות לצמיתות. לפיכך, גם אין המדובר בתביעה סבוכה, המצריכה דיון בחוות דעת ומינוי מומחים ואין למנוע מהתובעת שתביעתה תתברר בהליך מהיר וזול בבית משפט זה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,עיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

עדות התובעת הייתה מהימנה, כנה והותירה בי רושם חיובי. גרסת התובעת נתמכה בתמונות- ת/1 ואף בעדות המאירי. בתמונות ניתן לראות כי באספלט על המדרכה קיים הפרש גבהים היוצר אכן סדק בין חלק נמוך לחלק גבוה יותר (החלק שמתחת לספסל מוגבה וישר ואילו לפניו קיימת רצועת אספלט נוספת מחוספסת ונמוכה יותר, כך שנוצר סדק בין 2 המשטחים, סדק בו קיימת אפשרות סבירה כי רגל הפוסע על המדרכה תתקע והפוסע ימעד).

המאירי תמך בגרסת התובעת באשר לסיבת נפילתה בגין הפרשי הגובה במדרכה, הפרש שלטענתו היה של 5-6 ס"מ והוא אף סימן את מקום הנפילה באופן זהה למקום שסימנה התובעת כמקום הנפילה. המאירי אישר כי באותו מקום עליו הצביעה התובעת ואשר הפגם בו נראה בבירור בתמונות, "נתקעה לתובעת הרגל" (ע"מ 4 שורות 18-19).