ת"ק 50844-10-12 ויצמן ואח' נ' קלפהולץ ואח'

ביום 16.08.11 נפגע רכב הנתבע בעת שרכבו עמד בחנייה מוסדרת. חברת הביטוח בה מבוטח רכב הנתבע הפנתה את הנתבע לתובע, שהינו שמאי רכב במקצועו, לצורך הכנת חוות דעת שמאות לאומדן הנזקים ברכב.

לטענת התובע במעמד הפנייה מסר הנתבע עבור החוו"ד שיק דחוי לשלושה חודשים בסך 699 ₪ שמועד פירעון ביום 12.12.11. אלא שלטענתו לאחר שהוכנה החוות דעת ונמסרה לנתבע, בסמוך לפירעון הצ'ק פנה אליו הנתבע בבקשה שלא להפקיד השיק זאת עד שיקבל כסף מחב' הביטוח של צד ג'. לגרסת התובע, למרות שהנתבע קיבל את הכספים מחב' הביטוח, מסרב לשלם לו עבור חוו"ד.

לפיכך מבקש התובע בתביעתו לחייב את הנתבעת בתשלום 699 ₪ שכ"ט ולחייבו בסך של 4,301 ₪ בגין הוצאות, עוגמת נפש וכו'.

מנגד הנתבע טוען בכתב הגנתו ובתביעה שכנגד כי התובע הסב לו נזק רב בשל האיחור בהגשת חוו"ד. כך בשל האיחור בהגשת חוו"ד שמאי היה עיכוב בהחזרה הכספי ומתן רכב חלופי על ידי חב' הביטוח. לטענתו, העיכובים הנ"ל הסבו לו נזק רב. לפיכך מבקש לחייב את התובע בתביעה שכנגד בסכום של 9,000 ₪.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסכים והתרשמתי מהופעתם לפניי, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להידחות.

למעשה אין מחלוקת כי שכ"ט עבור החוו"ד שמאי שהכין התובע לנתבע לא שולם עד עצם היום הזה. ככלל לא התרשמתי כי האיחור הנטען בהגשת חוו"ד, הסב כזה נזק לנתבע המצדיק את אי תשלום לתובע עבור עבודתו. אם סבור הנתבע כי נגרם לו עוול כתוצאה מהתנהלות התובע, היה עליו קודם לשלם את שכ"ט, ולאחר מכן, לפעול בכלים המשפטיים, ולא לעשות דין לעצמו ולא לשלם.

וזאת כאשר לא ברור כלל כי התובע התרשל. שכן התובע טוען כי הפרטים לא הועברו בשל רשלנות התובע.

עם זאת, סכום התביעה שאותו מבקש התובע בתביעתו (5,000 ₪) הינו מופרז ולא פרופורציונלי, וזאת בפרט שלא התרשמתי כי מדובר בנתבע שהתרשל בהתנהגותו באופן קיצוני שכזה שיש בו הצדקה לסכום כזה של תביעה.

בנסיבות העניין בדרך של אומדן הנתבע ישלם סכום של 1,200₪ (אלף ומאתיים ₪) לכיסוי סופי ומוחלט של התביעה בעניין. הסכום ישולם תוך 45 יום, לא ישולם יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי.