חדד נ' יפת ואח'

זו תביעה כספית עקב תאונת דרכים מיום 24.8.16 שבה היה מעורב רכב התובע ורכב הנתבע מס' 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת מס' 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. שווי הרכב שהורד מהכביש- 9,200 ₪.

2. הוצאות השמאות- 950 ₪.

התובע מוסר שביום 24.8.16, חנה את רכבו קרוב לכביש הראשי של מושב שער אפרים ובעת שהרכב היה במקום, רכב הנתבע פגע בו. כתוצאה מהנזק הרב הרכב הורד מהכביש.

וכך התובע מסר לבית המשפט:

"נכנסתי לחבר בערב ואיך שבאתי להיכנס שמעתי בום. ראיתי את הנתבע נכנס בי לתוך הרכב יצאתי והרגעתי אותו.... אני מכיר את הנתבע אבא שלי גר בישוב והנתבע גר בישוב" (ע"מ 2, שורות 5-7).

 נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה אלא התייצב לדיון וטען את טענותיו. הוא טוען שהוא נסע בכביש והתובע עמד בצד ימין, ומשאית חנתה בצד שכנגד.

"כך שהמסלול שלי רק נתיב אחד רק אני יכול לעבור משם. מולי הגיע טרקטורון ולא נתן לי שום ברירה אלא לסטות מהכביש כי לא יכולתי לעבור. סטיתי ימינה. פגעתי ברכב של התובע" (ע"מ 7, שורות 27-30).

עמדת נתבעת מס' 2: דובר בתאונה מבוימת ולא ייתכן שהאירוע התרחש כטענת התובע והנתבע. לכן הנתבעת מס' 2 טוענת שהיא לא צריכה לפצות את התובע ואף שהיא משוחררת מאחריותה על פי פוליסת הביטוח שנחתם בינה לבין נתבע מס' 1 עקב כך שנתבע מס' 1 עשה יד אחת עם התובע תוך ביום התאונה. כל התביעה שקרית לדברי נציג נתבעת מס' 2.

בסוף הדיון הראשון בתיק זה ביום 17.7.17, נתבעת מס' 2 רצתה להעיד את בוחן התנועה מר ערן אביטל ולהגיש חוות דעת מטעמו. לאחר עיון בחוות הדעת בית המשפט סבר שהייתה חובה על נתבעת מס' 2 להגיש את חוות הדעת מבעוד מועד על מנת לאפשר לתובע וגם לנתבע מס' 1 להתכונן לחוות הדעת וזאת משום שמר אביטל הגיע למסקנה חד משמעית שהתאונה לא הייתה יכולה להתרחש באופן שטענו התובע והנתבע. משום כך, בית המשפט נתן לתובע הזדמנות להביא חוות דעת מטעמו ולהתכונן לדיון אשר הושלם בפניי ב25.9.17. התובע לא ניצל את ההזדמנות להגיש חוות דעת נגדית. הוא אמנם חקר את מר אביטל תוך טענה פשוטה, שמשום שמר אביטל לא נכח בתאונה אין הוא יכול לדעת מה קרה. עמדתו של נתבע מס' 1 דומה, אין להסתמך על המומחה שלא ראה את התאונה.