אלטשילר נ' מוסא ואח'

מבוא:

1.לפניי תביעה נזיקית-כספית, על סך 15,000 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בפיצוי, בטענה לעיכוב שלא כדין במחסום 'חיזמה' בתאריך 09.10.2012 ופגיעה בחופש התנועה ובשמו הטוב.

נוכח ניהול התובענה בהליך של תביעה קטנה ובהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

פרשת התביעה בקצירת האומר:

2.אליבא דגירסת התובע, כעולה מכתב התביעה, בתאריך 09.10.2012 נסע לירושלים דרך כביש 60, כאשר יחד עימו נסעו שני נוסעים נוספים. עם הגעתו של התובע לנתיב הבידוק במחסום 'חיזמה', (להלן- "המחסום"), בשעה 00:18, סימן הנתבע 1, אשר שימש כשוטר במחסום (להלן- "השוטר"), כי התובע רשאי להמשיך בנסיעתו. ואולם, לאחר שעבר התובע את עמדת הבידוק, התפרץ לכביש מאבטח של המעבר והתובע נאלץ לבלום את רכבו בפתאומיות תוך שהוא צופר צפירת אזהרה. המאבטח הסתלק מהמקום ובפתאומיות קפץ השוטר לעבר התובע, הודיע לו שהוא מעוכב וביקש כי יציג לו מסמכים. התובע מסר לשוטר את כל המסמכים הדרושים ושיתף פעולה באופן מלא, תוך שביקש לדעת את סיבת העיכוב. משסירב השוטר להשיב, הקליטה אחת מנוסעות הרכב את השיחה עמו. לטענת התובע, השוטר לא בדק כלל את רכב התובע ואת מסמכיו, כי אם אך התמקד בעיכוב התובע, תוך שהתובע מבקש ממנו לחדול מן העיכוב. בשעה 00:44 הודיע השוטר לתובע, כי הוא משוחרר וכי הבדיקה נמצאה תקינה. ואולם, משהתובע שם לב, כי נרשם על גבי טופס העיכוב כי משכו של העיכוב היה 10 דקות ולא 26 דקות, כפי שהיה בפועל, סירב לחתום על הטופס ונסע מהמקום (להלן- "האירוע").

3.במהלך האירוע התקשר התובע לתחנת משטרת 'שפט' ואלו הנחו אותו להגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן –"מח"ש"), ואכן בו ביום הגיש התובע תלונה. ביום 16.10.2012 קיבל התובע את תשובת מח"ש במסגרתה הוחלט להעביר את הטיפול בתלונה למשטרת ישראל. ביום 04.08.2013 קיבל התובע את תשובת המשטרה, לפיה, הוחלט לסגור את תיק התלונה. התובע ערער על החלטת הסגירה בפני נציב פניות הציבור במשטרה, כשבמסגרת הליך הערעור קיבלה המשטרה את העתק הקלטת השיחה בין התובע לשוטר מיום האירוע. לאחר תקופה ארוכה בה לא קיבל התובע התייחסות לגבי הליך הערעור, פנה ביום 18.01.2015 לבירור הסוגיה, ובמכתב התגובה שקיבל נמסר לו כי ערעורו נדחה, תוך התחמקות לטענתו מהמצאת מסמכים שביקש והתייחסות לטענותיו המהותיות. כללו של דבר, טען התובע, כי בעצם עיכובו שלא כדין פגע השוטר בשמו הטוב ובחופש תנועתו, ואילו הנתבעת 2 פעלה ברשלנות ובחוסר זהירות עת שבדקה את תלונתו. לכתב תביעתו צירף התובע את העתקי תכתובותיו אל מול כלל הגורמים הרלוונטיים.

פרשת ההגנה בקצירת האומר:

4.הנתבעים מכחישים טענות התובע בכתב ההגנה שהוגש מטעמם. לטענתם, במועדים הרלוונטיים לתביעה, שימש הנתבע 1 שירת כשוטר אצל הנתבעת 2 ובמהלך האירוע שימש כמפקד המחסום. אליבא דגרסת הנתבעים, כפי שפורטה בכתב ההגנה, התובע הגיע ביום 09.10.2012 בשעה 00:25 למחסום כשהוא נוסע במהירות. באותו זמן חצה מאבטח של המחסום את הכביש והתובע צפר לו. השוטר סר אל התובע, הזכיר לו כי הוא נמצא בעמדת בידוק ושאל מדוע הוא צופר. בתגובה השיב לו התובע, כי הוא ממהר משום שהוא עובד בבוקר. או אז, הודיע השוטר לתובע, כי עליו לעבור בידוק, ואולם התובע התעלם מהוראותיו והחל בנסיעתו. לבסוף התובע ציית להוראת השוטר ובלם את רכבו עד כדי עצירה, ירד מרכבו וביקש את פרטי השוטר. השוטר הציג לו את פרטיו והתובע רשמם. השוטר הסביר לשאלת התובע אודות סיבת העיכוב, כי מדובר בבדיקה שגרתית וביקש לקבל את פרטי התובע ויתר נוסעי הרכב. התובע הקשה, והמשיך להתווכח עם השוטר, תוך שהוא "מודד זמן" ותוך שאחת מנוסעות הרכב מקליטה את השיחה, עד שלבסוף מסר לשוטר את מסמכיו. השוטר בדק את הפרטים ולאחר שמצא כי התעודות תקינות ביקש מהתובע לחתום על דוח העיכוב. לטענת הנתבעים, כתיבת הדוח ארכה כ-5 דקות. דא עקא, שהתובע סירב לחתום על דוח העיכוב ואף איים על השוטר שאם לא ישחררו הוא יתלונן עליו ויגרום לפיטוריו. בעקבות כך, נרשמו שני דוחות פעולה נוספים על-ידי מאבטח וחיילת מ"צ שהיו עדים להתרחשות, ואשר צורפו לכתב ההגנה. כללו של דבר, לטענת הנתבעים, השוטר פעל בשיקול דעת וכפי הנדרש ממנו בהתאם לסמכותו וכי בנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהגותו.

ההליכים בפניי:

5.בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים מיום 25.1.17 נכחו התובע, עדת התביעה גב' אודליה אלטשילר, הנתבע 1 ונציגת הנתבעים, טענו והעידו בפניי.