ת"ק 50744-09-14 שטראוסר נ' א.ב. רימונים בע"מ ואח'

בפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין שיגור דבר פרסום, תוך הפרת הוראת סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ד – 1982.

עובדות בקצרה:

התובע טען כי בקיץ 2013 נשלחו לתובע מספר הודעות פרסומת בתחום הנדל"ן לרבות הודעה מאת הנתבעת 1. לאחר קבלת ההודעה, לחץ על קישור ההסרה, וקיבל הודעה שכתובתו הוסרה מהמאגר. לאחר פעולה זו, קיבל התובע הודעה נוספת לכתובת הדואר האלקטרוני שלו. ההודעה נשלחה מכתובת לא מזוהה. התובע טוען כי הנתבעות עונות להגדרת "מפרסם" בהגדרתו בתיקון מספר 40 לחוק בזק כמפורט בסעיף 30 א' (א) ולכן יש לחייבן בגין אותה הודעה.

הנתבעות טוענות כי לא שלחו את דבר הפרסומת בעצמן אלא באמצעות מפרסמות ובשל כך יש לדחות את התביעה כנגדן. הנתבעות ממשיכות וטוענות כי התובע הינו תובע סדרתי והגיש תביעה אחת נגד 18 נתבעים ותביעתו נמחקה ובעקבות מחיקה זו הגיש את התביעה דנא.

הכרעה:

אין צורך להתחיל ולצטט את כל ההלכות בעניין העילה הנובעת מהפרת הוראת סעיף 30 א, ודי להפנות לרע"א 2904/14 זיו קלסברג נ' רימון בע"מ – בהם נזכרה ההלכה בבימ"ש העליון, הדברים ברורים וידועים ואין צורך לחזור ולצטט את ההלכה בנדון.

אין חולק כי פרטיהם של המפרסמים כנדרש בהוראת סעיף 30 א (א), מופיעים בדברי הפרסומת כמען ההתקשרות, לשם רכישתו של נושא דבר הפרסום. משכך, אני רואה בשתי הנתבעות, כאחד, כמפרסם כהגדרתו בחוק.

מעיון במכלול המסמכים אכן שמן של הנתבעות וגם מענן מפורט בדבר הפרסומת , וכל מכלול הנתונים מצביע לעברן, הן מבחינת שם המסחרי, הכתובת וגם הקישורים. ממכלול הנתונים, ניתן לקבוע בבטחה כי אכן הנתבעות הם מפרסם כהגדרתו בחוק.