ת"ק 50705-10-14

לפניי תביעה לפיצוי על סך של 5,095 ש"ח בגין נזק שנגרם לרכב התובעת מתאונת דרכים.

1.בכתב התביעה המקורי (שצורף כנספח לכתב התביעה המתוקן) נטען כי ביום 7.3.2014 ארעה תאונה ברחוב דויד המלך בבני ברק: בעת שמכונית התובעת עמדה בצד ימין של הרחוב במטרה להחנות, עקפה אותה מכונית שבבעלות הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") – כשהיא נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") – ופגעה בה בפינה השמאלית-קדמית. הנתבע האט לאחר התאונה למספר שניות ולאחר מכן ברח מהמקום בלא להשאיר פרטים. התובעת רשמה את מספר הרישוי של רכבו, וכשלושה שבועות לאחר מכן איתרה את בעלת הרכב באמצעות בירור שערכה במשטרת ישראל. התובעת חזרה על גרסה זו לפניי והדגימה את אופן קרות התאונה הן באמצעות דגמי מכוניות הן בזירה הווירטואלית (תכנת "גוגל מפות"). היא לא זכרה בדיוק מה הנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת ובאיזה חלק של הרכב הייתה הפגיעה, וטענה כי הנתבע לא צפר לה בעת שעקף אותה.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי האחריות לתאונה מוטלת על התובעת. לשיטתה, רכבה עצר בכניסה למשעול הרחוב, לפני מעבר החציה; רכב התובעת עמד; ורכב הנתבעת נעצר מאחוריו והמתין שיזוז. לאחר שרכב התובעת המשיך לעמוד במקום, החל רכב הנתבעת בביצוע עקיפה זהירה; פתאום, לקראת סוף העקיפה, החל רכב התובעת בנסיעה קדימה ופגע ברכב הנתבעת בדלת הימנית-אחורית.

3.הדיון התנהל ללא נוכחותו של הנתבע, אשר נהג ברכב, מאחר שהוא שוהה בחו"ל וכפי הנראה לא ישוב ארצה בזמן הקרוב. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וספק אם כתב התביעה המתוקן והזמנה לדין נמסרו לו. הנתבעת ביקשה לקיים את הדיון בהיעדרו, על סמך טופס ההודעה שמסר, וביקשה לקבלו כלשונו. בטופס ההודעה נכתבו הדברים האלה: "ביום שישי, בשעה 16:00 אני מגיע הביתה. בכניסה למשעול של הבית לפני מעבר חצייה עומד לו רכב יונדאי לבנה מספר [...]. אני נעמד מאחוריו וממתין. לאחר כדקה שלמה אני מצפצף בכדי לבקש מהרכב להיכנס למשעול. הרכב אינו מגיב. אני מחליט לבצע עקיפה. במהלך ביצוע העקיפה אני מצפצף שוב בכדי לסמן לרכב שאני מבצע עקיפה. לקראת סוף העקיפה אני מרגיש שהרכב שמימיני נכנס בי, אני מיד עוצר. הלכתי לבדוק את הרכב ואני רואה שנוצרו שריטות קלות בצד ימני בדלת הנוסע. אני ניגש לרכב הפוגע ורואה שמדובר באישה מבוגרת מאוד אני מניח בת 80+, האישה מסרבת להזדהות למרות בקשתי להחלפת פרטים. הרכב הפוגע חבוט בפגוש במספר רב של מקומות ולא ניתן לדעת לשייך לאירוע. הגברת ניסתה להאשים אותי בביצוע התאונה ואפילו הצביעה על הנזק שגרמתי לה בצד השמאלי של הפגוש (חשוב להדגיש שצד זה אינו היה מעורב כלל בתאונה), בנוסף היא טוענת לפגיעה בצד ימין, אך שוב לא ניתן לשייך לאירוע את הנזק הנגרם. הקפדתי לצלם את הרכב הפוגע ואת השריטות שנגרמו אצלי ברכב. חשוב להדגיש שאין פגיעה בפח אלא רק שריטות". ההודעה נמסרה ביום 9.3.2014, יומיים לאחר התאונה. יצוין כי על גבי טופס ההודעה המילה "ימני" (שהודגשה לעיל) כתובה בכתב יד, כשבטקסט (שהודפס) נכתבה במקור המילה "שמאלי" ונמחקה. גם בתיאור הכללי של הנזק הודפס "שריטות קלות בדלת נוסעים אחורית, צד ימין (מבט חזית מול הרכב)". המילה "ימין" כתובה בכתב יד ומתחתיה מחוקה המילה "שמאל" שבמקור הודפסה. זהות האדם שביצע את השינויים ומתי נעשו – לא הובררו.

4.שמאי מטעם התובעת בדק את רכבה לראשונה ביום 5.8.2014, כחמישה חודשים לאחר התאונה. השמאי העריך את הנזק הישיר שנגרם לרכב בסך של 3,944 ש"ח. כמו כן נתבעו שכר טרחתו בסך של 650 ש"ח, ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 500 ש"ח.

5.בפני הנתבעת – שעמדה על ניהול הדיון אף ללא נוכחותו ועדותו של הנתבע – עמדה משוכה גבוהה, שכן היה עליה לסתור את גרסת התובעת בלא שהתאפשר לבית המשפט להתרשם מעדותו של הנהג מטעמה. התובעת העידה לפניי. היא דבקה בגרסתה בדבר אופן קרות התאונה. גרסתה לא נסתרה. התיאור מתיישב הן עם מוקד הנזק ברכב התובעת כעולה מחוות דעתו של השמאי (הפינה השמאלית של הרכב), הן עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת (דלת אחורית בצד ימין, לפני הגלגל).

6.בנסיבות אלו, ולאחר שהתרשמתי מאופן מסירת העדות, לרבות מתגובות התובעת במהלך החקירה הנגדית, מצאתי כי היא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה. מכאן שהנתבע אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה, ועל הנתבעת – בעלת הרכב המחויבת לבטחו בביטוח צד ג' לפי דין – מוטל לפצות את התובעת בגינו.

7.מסקנתי נתמכת גם באלה: ראשית, הנתבע ציין בהודעתו כי הקפיד לתעד בתצלומים את הנזקים שנגרמו לרכבו ולרכב התובעת. אף על פי כן לא הגישה הנתבעת תצלומים אלה, אלא טענה בתוקף כי העובדה שרכב התובעת נבדק זמן רב לאחר התאונה קוטעת את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק שלטענת התובעת נגרם ממנה. אף שברגיל חלוף פרק זמן ניכר ממועד התאונה ועד לבדיקת הרכב בידי שמאי עלול לנתק את הקשר הסיבתי, בהיותו מעורר חשד שהנזק נגרם מתאונה אחרת, לא כך במקרה שהוכח כי הנזק שהעריך השמאי הוא בדיוק אותו נזק שנגרם מהתאונה כפי שתועד בתצלומים שצולמו מיד לאחריה, בזמן אמת. בענייננו היו לנתבע – ולכן חזקה שהיו גם לנתבעת – תצלומים כאלה, שכן הנתבע ציין במפורש שצילם אותם בסמוך לאחר התאונה. תצלומים אלה היו יכולים לאשש בנקל את גרסת הנתבעת בדבר ניתוק הקשר הסיבתי, או להפריך אותה, לפי העניין. אי-הבאתם כראיה פועלת לחובת הנתבעת.

8.שנית, מהודעתו של הנתבע עולה שכבר במועד התאונה ייחסה התובעת לנתבע את גרימת הנזק בצד השמאלי של הפגוש. הנתבע אף הוסיף בהודעה כי התובעת טענה לנזק בצד ימין של רכבה. אולם טענה זו אינתה נתמכת בראיות, שכן אין למצוא בחוות הדעת השמאית (הערכת הנזק או תצלומי השמאי שהוגשו לעיוני) התייחסות לנזק בצד ימין אלא רק בצד שמאל.