ת"ק 50589-02-14

1.שני הרכבים היו מעורבים בתאונת דרכים חזיתית. בדיון העידו הנהגת ברכב התובע ונהגת רכב נוסף שהיה מאחוריה ולא התייצב הנהג ברכב הנתבע 1. לאור העדויות שנשמעו, אני קובעת כי התאונה נגרמה בשל סטייה של נהג רכב הנתבע לתוך נתיב נסיעת הנהגת ברכב התובע.

עם זאת, נותרה מחלוקת באשר לקשר בין הנזקים שמצא השמאי כמפורט בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, לבין התאונה.

2.התובע טען כי חודש לפני התאונה בוצע טיפול לרכב, ועל כן באם היו נזקים קודמים הרי שאלה תוקנו עוד לפני התאונה וכל הנזקים שמצא השמאי מקורם בתאונה בגינה הוגשה התביעה.

3.הנתבע 1 טען כי לרכבו לא נגרם כל נזק, ולו שריטה ובנסיבות אלו, לא ייתכן שהנזק שקבע השמאי, שעלות תיקונו 10,845 ₪, בצירוף ירידת ערך של 3%, מקורם באירוע הנדון.

טענת הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הנזק שמצא השמאי לבין התאונה היא טענת הגנה אשר הנטל להוכיח אותה מוטל על כתפי הנתבעים.

4.לאחר ששקלתי את עמדות שני הצדדים, לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל האמור וזאת בשל אלה:

ראשית, לא צורפה חוות דעת בוחן תנועה או מהנדס רכב שממנה ניתן יהיה ללמוד כי לא ייתכן שבתאונה חזיתית ייפגע רק אחד משני כלי הרכב המעורבים.

שנית, למעט טענת הנתבע כי אין ברכבו נזקים כלשהם, אין דבר המבסס את עמדת הנתבעים בעניין זה. הרכב של הנתבע לא צולם ולא נבדק על ידי שמאי. אציין כי אפשר ונגרם לרכב הנתבע נזק שאינו גלוי חיצונית, אלא דורש בדיקה על ידי בעל מקצוע כדי לאשר או לשלול את קיומו.

שלישית, בהתאם למסמך שהוגש וסומן ת/1 בוצע טיפול לרכב התובע ביום 27.8.13, כחודש ימים לפני התאונה. טענת התובע ותביעתו נתמכים בחוות דעת שמאי שבדק את הרכב ביום 01.10.2013, יומיים בלבד לאחר התאונה. מאלה ניתן להסיק כי יש קשר בין הליקויים ונזקים שמצא השמאי, לבין התאונה החזיתית בה נפגע רכב התובע.

רביעית, הכלל הינו כי תאונה חזיתית שנגרמת בעת נסיעת שני כלי רכב האחד כלפי האחר תביא לנזק, והחריג הינו כי לא ייגרם נזק כלשהו. מאחר והנתבע טוען לקיומו של החריג, הנטל המוטל עליו גבוה מהנטל הרגיל של 51% הנדרש בהליך אזרחי.

5.כפועל יוצא מהאמור, אני מקבלת את התביעה במלואה בכל הנוגע לעלות תיקון הרכב. אציין כי בהתאם לחוות הדעת לא נכלל מע"מ בסכום שנתבע, וזאת מאחר והמע"מ ניתן לקיזוז.

בנסיבות אלה, יש להפחית את מרכיב המע"מ גם מעלות שכר השמאי כפי ששולם.

מדובר ברכב שעלה על הכביש ביום 21.08.2000 (כפי שרשום ברישיון הרכב שצורף לכתב התביעה), על כן, אינני מקבלת את התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך למרות שזה נקבע על ידי השמאי מטעם התובע, שכן לא ניתן לקבוע ברכב שעלה על הכביש לפני 15 שנה כי התאונה היא זו שתביא לירידת ערך ישירה בנפרד ובנוסף לכוחות השוק שמשפיעות על ערך רכב משומש ב"גיל" כזה.

6.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בגין עלות תיקון הרכב ושכר טרחת השמאי. אני מעמידה את הסכום לתשלום על סך של 11,645 ₪.

7.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך סכום הנזק להיום, את התייצבות התובע, אשתו והעדה מטעמו לשני דיונים (הנתבע 1 לא התייצב לדיון הראשון), את הטרחה שבניהול הליך משפטי ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום בערכים ליום פסק הדין בסך של 12,500 ₪.

8.הפיצוי ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.