ת"ק 50468-10-14 דמרי נ' אנסבכר

1.התובע תבע את הנתבע על סך 18,000 ₪.

יצוין כי כתב התביעה לא מפורט ורק במעמד הדיון פירט התובע ממה מורכב סכום התביעה ומדוע הוא תובע מהנתבע סך של 18,000 ₪.

לטענתו של התובע, שכר מהנתבע יחידת דיור בסכום של 1,700 ₪ לחודש ונתן לו 9 שיקים על סך של 1,800 ₪ כל שיק, כאשר מתוכם 1,700 ₪ היו עבור שכר הדירה ועוד 100 ₪ עבור שימוש בחשמל. כזכור, מדובר ביחידת דיור.

2.השכירות החלה בחודש פברואר 2014 ובמעמד הדיון ציין התובע לשאלת בית המשפט כי עזב את הנכס ב – 15.8.14.

טוען התובע כי את הנכס נאלץ לעזוב מאחר והנתבע דרש ממנו לעזוב את הבית וכאשר ציין בפניו התובע כי אין לו לאן ללכת הגיע התובע עם 5 אנשים, גרם לנתבע להיבהל והוא נאלץ לעזוב את הבית וחיפש דירה אחרת.

לטענת התובע, כאשר עזב את הנכס נותרו בידי הנתבע שני שיקים שטרם נפרעו על חשבון שכר הדירה. סך הכול 3,600 ₪, אותם הוא דורש שהתובע יחזיר לו.

3.עוד לטענת התובע שילם עבור שתי הובלות: ההובלה הראשונה כאשר עבר לגור בנכס והתכוון להישאר לגור בו זמן ארוך ועלתה לו 1,500 ₪. ההובלה השנייה כאשר נאלץ לעזוב את הנכס בניגוד לרצונו וגם היא עלתה לו 1,500 ₪. סך הכול 3,000 ₪.

כאשר נשאל ע"י בית המשפט אם יש בידיו קבלות להוכחת הסכומים שהוציא ציין בפני בית המשפט כי לא ידע שיזדקק להוכיח את הסכומים האלה בבית המשפט ולכן אין לו קבלות.

4.עוד לטענת התובע ביצע בדירה שיפוצים על חשבונו והוציא עבור השיפוצים הללו 1,300 ₪. גם בעניין זה, לטענתו, אין לו כל קבלות.

5.סך הכול, לטענת התובע, מגיע לו 7,900 ₪ עבור ההוצאות הנ"ל שהוציא ושכר הדירה ובנוסף הוא תובע 10,100 ₪ בעבור עוגמת נפש. סך הכול 18,000 ₪.

6.טוען הנתבע להד"ם. כל הטענות של התובע אינן נכונות והן שקריות.

לדבריו, אכן השכיר את יחידת הדיור לתובע בחודש פברואר 2014 אך הבהיר לו במפורש בתחילת השכירות כי יש צו הריסה ולכן הוא יכול להשכיר לו את הנכס לשנה ולא יותר. אי לכך, גם החוזה שעשה איתו היה עד חודש ינואר 2015.

לטענתו, 3 חודשים לאחר שהתובע שכר את הנכס הוא התלונן בפניו כי אנשים שגרים בשכנות לא מאפשרים לו לישון בשקט, מגיעים לשם אנשים שעושים סקס ועל כן, לדבריו, הציע לתובע שהוא יישב בנכס עד חודש אוקטובר 2014 ובד בבד יסייע לו הנתבע במציאת נכס חדש. לטענת הנתבע, אכן סייע לתובע למצוא נכס אחר על מנת שיוכל לעזוב את הדירה באוקטובר 2014. עוד לדבריו, בחודש אוגוסט, אכן הגיע עם בני משפחתו והקבלן שהיה אמור לעשות שיפוצים בנכס, טרם ביצוע צו ההריסה. המשמעות הייתה שצו ההריסה לא יקויים אם תהיה הפרדה של יחידת הדיור, דבר שהתכוון לעשות בנכס ואז לטענתו, התובע כעס וטען שהובטח לו להישאר בנכס 5 שנים, דבר שלטענת הנתבע כלל לא היה. יחד עם זאת, עדיין הסכים הנתבע לטענתו כי התובע יישאר בנכס עד חודש ינואר 2015 אך בסופו של דבר, לטענת הנתבע, ואותה מאשר גם התובע, עזב התובע את הנכס באמצע אוגוסט 2014 ועבר לגור בדירה אחרת.