אוחנה נ' ניב

1.ע"פ כתב התביעה, רכב הנתבע חנה על המדרכה, תוך שהוא חוסם את המדרכה ושדה ראייה. לטענת התובע, הוא החל לצאת מהחנייה ונעצר ואז הנתבע נסע לאחור עם רכבו ופגע ברכב התובע. התובע תובע את הסכום של 1,743 ₪ שהינו סכום ההשתתפות העצמית ודמי כינון.

הנתבע, בכתב ההגנה, טוען שביקש לצאת מהחנייה בנסיעה לאחור ולאחר שבדק שהאזור פנוי, ובעת שהחל לצאת, התובע נכנס לחנייה סמוכה בנהיגה לאחור ולא שם ליבו לרכב הנתבע.

לטענת הנתבע, רכב התובע חסם נתיב נסיעה ולאחר ששיירת רכבים צפה לו, נסע לאחור בפזיזות ונגרמה התאונה.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

2.בדיון שהתקיים בבימ"ש חזר התובע על האמור בכתב התביעה וציין שיצא מהחנייה לכביש הראשי ואז קיבל את המכה. לדברי התובע, הוא פנה ימינה ואז נפגע, כאשר הוא יצא מהחצר והיה עדיין באופן חלקי על המדרכה.

3.הנתבע טוען שרכב התובע הגיע מרח' הנשיא ועצר בעת שהתכוון להיכנס ל"פיצוציה" שאז היה רכבו כבר משולב בנסיעה אחורנית. בהמשך עדותו בבימ"ש, אומר הנתבע שהתובע נכנס מאחורי רכבו ועלה על המדרכה ורצה להמשיך קדימה ומאחר וצפרו לו רכבים אחרים, במקום להמשיך נסע לאחור וגרם לתאונה.

4.לאחר ששקלתי את דברי הצדדים, סבור אני ששני הצדדים אחראים לתאונה. הנתבע אחראי בכך שהבחין ברכב התובע מגיע ונכנס מאחוריו תוך שהוא רוצה להמשיך קדימה ועקב צפירת רכבים החל לפתע לנסוע לאחור. סבור אני שמתחייב היה שהנתבע ימתין עד שרכב התובע יחלוף על פני רכבו, תוך צפייה שהוא עלול לחזור לאחור.

מאידך, גם התובע בעת שהוא עולה על מדרכה לצורך יציאה מחנייה או כניסה אליה צריך לצפות שרכב חונה יבקש לצאת מחנייה.

5.אשר על כן, ולאור האמור, אני מעמיד את רשלנות התורמת של התובע על 50% ורשלנות הנתבע על 50%.

6.אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את מחצית סכום התביעה בסך של 872 ₪ כאשר סכום זה ישולם תוך 45 יום מהיום.