ת"ק 50448-11-14 וישנבסקי ואח' נ' ליבוביץ-כהן ואח'

מונחת לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לדירתם, לטענתם, בשל דליפת מים כתוצאה מפיצוץ בצינור דירת הנתבעים.

שני הצדדים לתביעה הם שכנים הגרים בדירות סמוכות זו לזו.

לטענת התובעים בחודש ינואר 2014 התגלתה דליפת מים לתוך דירתם. הם הזמינו שרברב מטעם המבטחת שלהם שלא זיהה את התקלה ולא תיקן דבר. לאחר מכן, על מנת לאתר את מקור דליפת המים, הם הזמינו מספר בעלי מקצוע פרטיים אחרים כאשר, בסופו של יום, לאחר שאותרה הנזילה חזרו התובעים אל המבטחת מטעמם עם מסקנות "חברת נו ליק" שאיתרה את מקור הנזילה בצינור דירת הנתבעים הנמצא בלובי. בשלב זה שלחה מבטחת התובעים מומחה מטעמה אשר אישר אף הוא כי מקור הדליפה הוא בדירת הנתבעים. גילוי מקור הדליפה נעשה ביום 27.4.14. שוב לטענת התובעים הם פנו אל הנתבעים, ואלה תיקנו את הדליפה על אתר. לטענת התובעים נגרם להם נזק כבד שפורט בחוות דעת שמאי של חברת הביטוח וצורף לכתב התביעה, אולם הם אינם תובעים את מלוא הנזק שנגרם להם אלא רק את הנזק שפורט בסעיף 20 לכתב התביעה והעומד על סך של 24,670 ₪.

מנגד, טוענים הנתבעים כי על הדליפה נודע להם לראשונה באיחור של 4 חודשים, והם תיקנו דליפה זו על אתר. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים השתהו בתיקון הנזקים כך שהנזקים גדלו במקום לגרום להקטנתם. לטענתם השרברב שהם הזמינו גילה את הדליפה בתוך דקות ולא היתה שום סיבה ששרברב מיומן יאתר דליפה זו עוד בתחילה בחודש ינואר וימנע את הנזק הגדול וככל שלתובעים טענות הרי שהיה עליהם להפנותן למבטחת מטעמם שלא זיהתה מיד את מקור הנזילה ומנעה את הקטנת הנזקים לדירת התובעים.

הנתבעים גם טוענים כי לא הוכח כלל כי הדליפה היתה מצינור השייך להם, הצינור שתוקן היה בחדר המדרגות והשרברב כלל לא נכנס לתוך דירתם

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ואלה נימוקי:

1. שוכנעתי כי מקור הדליפה היה בצינור השייך לנתבעים והדליפה מצינור זה היא שגרמה לנזקים הנטענים. הן חוות הדעת מטעם חברת "נו ליק" והן חוות דעת המומחה מטעם מבטחת התובעים קבעו כי מקור הנזילה הוא מצינור השייך לדירת הנתבעים. חוות הדעת של חברת "נו ליק" קבעה הדליפה היא מצינור הנתבעים המצוי בלובי, שם בפועל מאשרים גם הנתבעים כי בוצע בסופו של יום התיקון בפועל על ידם. בהקשר זה אציין כי אני דוחה את טענתם המתממת של הנתבעים לפיה הם אינם יודעים למי שייך הצינור ממנו דלפו המים וכי התובעים לא הוכיחו כי הצינור שייך להם. מעבר לקביעת המומחים הרי שהדעת נותנת כי ככל שהצינור לא היה שייך לנתבעים אלא לועד הבית או לדיירים אחרים, לא היו הנתבעים "מתנדבים" לשלם מכיסם 2,500 ₪ על מנת לתקנו. מכל מקום, שעה שהתובעים צירפו חוות דעת המעידות על כך כי הצינור הדולף שייך לנתבעים וככל שסוברים הנתבעים כי הצינור אינו שייך לדירתם מוזמנים היו לצרף חוות דעת נגדית הקובעת ממצאים אחרים וממילא שוללת כי הצינור שייך לנתבעים. חוות דעת כאמור- לא צורפה.

2. עוד שוכנעתי – ובענין זה אני נותנת אמון מלא בגרסת הנתבעים – כי הם קבלו את ההודעה על הדליפה רק לאחר ה – 27.4.14 דהיינו כ- 4 חודשים לאחר שזו החלה, ותיקנו מיד וללא שהייה.

3. עוד נראית לי גרסת הנתבעים, כי השרברב שלהם "גילה" את הדליפה ללא כל קושי מיוחד וכך יכלו היו לעשות גם השרברבים שהופיעו בדירת התובעים עוד בחודש ינואר ולאורך כל התקופה עד לתיקון הדליפה.