שמינוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע עתר לפיצוי בשל נזק שנגרם לרכבו בשל פגיעת רכב הנתבעת 2. שמעתי את גרסאות הצדדים.

לאחר שמיעת גרסאות הצדדים אני סבורה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע ולקבוע כי התובע עמד בנטל הוכחת תביעתו.

גרסת התובע היתה קוהרנטית כאשר לטענתו שני כלי הרכב נסעו שמאלה כאשר רכב הנתבע נסע ונכנס בו. התובע העיד כי הרכב שלו נפגע בצד שמאל אחורי וכי רכב הנתבעת נכנס לנתיבו. הוא אף העיד כי נהג הנתבעת, הנתבע 3 התנצל בפניו (בעמ' 1 שורות 10-24).

גרסתו של התובע לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

התובע העיד כי הנתבע סטה אל נתיבו כי הוא ראה זאת במראות רגע לאחר התאונה ואף הכחיש את הטענה לפיה הוא סטה לנתיב הנתבע.

עדותו של התובע התחזקה בעדות של עד שהביא מטעמו , מר בסירין יורי.

לעומת זאת מצאתי כי גרסתו של הנתבע אינה אמינה. הנתבע לא שלל את האפשרות כי סטה לעבר נתיב התובע "אני לא חושב שסטיתי אליו" (בעמ' 2 שורה )32. לטענתו לא נגרמה לו כמעט פגיעה ועם זאת נטען כי יש לו שריטה קטנה אולם לא הובאה תמונת נזק בפני בית המשפט.

הנתבע 3 אף טען כי התובע היה לפניו, אם כך הדבר אין זה ברור כיצד הוא לא ראה את התאונה (בעמ' 2 שורות 28 ו-30)

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל גרסת התובע ולקבוע כי רכב הנתבע סטה לנתיבו ופגע בו.

לענין הנזק- התובע תמך את כתב התביעה בחוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזקים עומדים על סך של 3,627 שח וחשבונית מטעם המוסך , וכן אסמכתא בסך של 450 שח (שכר טרחת השמאי ). השמאי לא נחקר ועל כן יש לקבוע כי הנזק הוכח. התובע עתר בכתב התביעה לראשי הנזק הבאים : שכ"ט השמאי, תיקון הרכב והוצאות משפט.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 4,077 שח וכן הוצאות משפט בסך של 500 שח.