ת"ק 50318-03-16 הלפמן נ' אמור ואח'

לפניי תביעת התובע בגין נזק רכוש, שנגרם לרכבו בחלק האחורי. אין חולק כי הנתבעת פגעה ברכב התובע מאחור, בעת שעצר על מנת לאפשר מעבר של רוכבת אופניים, שהתפרצה במעבר חציה.

הנתבעת מתגוננת בטענה לפיה התובע עצר בפתאומיות, ואורות הבלימה ברכבו לא הופעלו, על כן לא הצליחה לעצור מאחוריו ללא פגיעה. עוד טוענת הנתבעת כי הנזק אינו אמיתי ודו"ח השמאי אינו אמין.

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי בראיות, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את רוב סכום התביעה.

תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:

"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

אין חולק כי הנתבעת פגעה ברכב התובע, עת עצר לפניה, והחובה לשמור מרחק אינה מסוייגת.

הצדדים העידו כי היה יום חורפי וסגרירי, הכביש היה רטוב והנתבעת טענה, לראשונה בדיון, כי היה ערפל. בנסיבות אלה במיוחד היה על הנתבעת לשמור מרחק רב ולנסוע לאט מאד.

איני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה לא הצליחה לעצור במועד, מאחר וברכב התובע לא פעלו אורות בלימה, המדובר בטענה שלה, ולאחר שהודתה ביתר העובדות בכתב התביעה, נטל ההוכחה רובץ עליה.

אין הצדקה להעדיף את גרסת הנתבעת על זו של התובע, לאור סתירות שעלו בין כתב ההגנה שלה לעדותה, ולאור העובדה שנהיגתה אינה מבוטחת בביטוח צד ג', ועניינה בתוצאת התיק משמעותי.

בכתב ההגנה מאשימה הנתבעת את התובע והשמאי מטעמו בהאשמות חמורות של תרמית וקנוניה, אך לשאלתי השיבה כי תיקנה את רכבה, ששוויו 20,000 ₪, בעלות של 10,000 ₪ על חשבונה. מדוע, אם כך טוענת הנתבעת כי שווי הנזק ברכב התובע, כ-11,000 ₪ אינו אמיתי? זאת ועוד, לנתבעת יש תמונות של רכב התובע, בכתב ההגנה עתרה לקבלת תמונות על מנת להעביר את חוות הדעת למספר מומחים מטעמה, אך לא הגישה כל חוות דעת נגדית. הנתבעת גם לא הגישה את תמונת רכב התובע, שהציגה לי בדיון, אף שניתן לה זמן לשם כך. אין זאת אלא שהתמונה מחזקת את ראיות התובע לעניין הנזק המשמעותי לרכבו.