למלון אין תעודת כשרות – שבת החתן בוטלה

פסק דין

1. ביום 10.10.12 הזמינה התובעת מספר חדרים במלון חופית (הנתבעת מס' 1) ושילמה מקדמה בסך 1,000 ש"ח (להלן- המלון). מועד האירוח נקבע ליום 28.12.12 – מועד בו קיימה משפחתה שבת חתן בשל חתונת הבן וההזמנה כללה כשלושים איש. הנתבעת 3 הנה החברה שהפעילה את המלון והיא בבעלותו המלאה של נתבע 2 (להלן- הנתבע).

    

2. התובעת טוענת כי ביום 18.12.12 הגיעה למלון על מנת לבדוק את החדרים שיועדו להם לרבות חדר לכינוס משפחתי. התובעת נפגשה גם עם רב בית הכנסת שבמקום ועם הגבאי לצורך תכנון עלייתו לתורה של החתן. התובעת טוענת כי ביום 21.12.12 (כשבוע לפני מועד האירוח המתוכנן) קיבלה שיחת טלפון מאדם שאינה מכירה אשר הודיע לה שלמלון אין רישיון עסק ותעודת כשרות. התובעת התקשרה מיד למנהלת האירועים במלון ושאלה לפשר העניין. לטענתה מנהלת האירועים הסבירה לה, לאחר שיחה עם הנתבע, שאכן קיימות בעיות במלון, אולם היא התבקשה להמתין עד יום 27.12.12 היינו יום לפני האירוח המתוכנן. התובעת טוענת כי לא הייתה מוכנה להישאר בחוסר וודאות עד היום האחרון, שכן הזמינה בני משפחה רבים לשבת חתן. על כן הודיעה מיד לבית המלון על ביטול ההזמנה וביקשה לקבל את המקדמה ששילמה חזרה. התובעת הציגה חלופת מיילים הכוללת הודעת ביטול מטעמה ביום 23.12.12 ומייל של מנהלת המלון, מאותו יום, בו היא מאשרת שהמקדמה תוחזר.

    

3. התובעת טוענת כי המקדמה לא הוחזרה לה עד יום. כן טוענת היא שבשל הצורך לבטל את ההזמנה בהתרעה כה קצרה, נאלצה למצוא במהירות מקום חלופי מתאים. בסופו של יום שכרה התובעת מספר צימרים וכן שירותי קייטרינג. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בהשבת דמי המקדמה וכן בפיצויים בשל עגמת נפש ובזבוז הזמן שנדרש למציאת מקום חלופי. כן עותרת היא לפיצויים עונשיים. התובעת טוענת כי הנתבע חייב אף הוא באופן אישי כלפיה, בשל כך שידע על אודות הבעיות במלון ולא התריע בפניה עד אשר פנתה היא מיוזמתה בשאלה.

    

4. הנתבעות 1,3 לא הגישו כתב הגנה ועל כן ניתן פסק דין נגדן בהיעדר הגנה. הנתבעת 2 הגיש כתב הגנה בו טען כי אין לתובעת כל יריבות עמו וכי באחריות אמורה לשאת הנתבעת 3 שניהלה את המלון. הנתבע מוסיף וטוען שלא ידע כלל על העובדות הנטענות על ידי התובעת שכן לא עודכן על ידי מנהלת האירועים של המלון. הנתבע הסביר כי בחודש אוגוסט נשלל רישיון התפעול של המלון בשל ליקויים במזון. הנתבע כבעלים של הנתבעת 3, פעל לתיקון הליקויים וניסה להפעיל את המלון בדרכים חלופיות. לטענתו הוא היה משוכנע "עד הרגע האחרון" שיעלה בידו להגיע להסכמות עם משרד הבריאות ולפתוח את המטבח, אך הדבר לא הסתייע ובסופו של דבר המלון נסגר בסמוך למועד ההזמנה של התובעת. הנתבע מדגיש שפעל בתום לב ולא ניסה לפגום בתפעול המלון.

    

5. בעת הדיון שבה התובעת על טענותיה וטענה שהנתבע אמור היה להודיע לה זמן סביר לפני מועד האירוח על אפשרות שהמלון ייסגר וכאשר לא עשה כן, הוא אשם במצב שנוצר באופן אישי. הנתבע הסביר כי באמצע חודש אוגוסט בוטל רישיון העסק של המלון והוצא נגדו צו סגירה. כל ניסיונותיו להחליף את קבלן המזון ולחדש את הרישיון לא צלחו. הנתבע הודה כי המלון נסגר סופית בסמיכות למועד בו אמור היה להתקיים האירוח.

    

6. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו סברתי שהדין עם התובעת וראוי לחייב את הנתבע באופן אישי בנזקי התובעת עקב התנהגותו. הנתבע אינו חולק על טענות התובעת, אלא טענתו היא שהאחראית למצב שנוצר היא הנתבעת 3 שהנה אישיות משפטית נפרדת. הנתבע אינו חולק על כך שהתובעת הייתה זכאית לבטל את ההזמנה בשל כך שהפרת ההסכם על ידי המלון הייתה צפויה, בשל היעדרו של רישיון עסק וצו סגירה שהוצא נגדה. מכאן שהתובעת פעלה כדין עת ביטלה את ההסכם, שכן מדובר היה בהפרה צפויה מטעם הנתבעות 1,3 . התובעת זכאית, אפוא, לפיצויים בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעות 1,3. השאלה היא אם יש מקום לחייב אף את הנתבע באחריות לנזקי התובעת.