ת"ק 50181-06-15 חננשוילי נ' שטרית ואח'

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה על סך 32,011 ₪.

לטענת התובע קנה מהנתבע 1 רכב מסוג פולסווגן (להלן: "הרכב"). הרכב משנת ייצור 2010 והתובע שילם תמורתו 100,000 ₪.

לטענת התובע, הרכב נבדק אצל הנתבעת 2 ולא נמצא בו כל ליקוי חמור.

עוד לטענת התובע, 20 יום לאחר הרכישה נדלקה נורת אזהרה למערכת השמן. עקב כך, ניגש התובע למכון בדיקה אחר של "מונדיאל" (להלן: "מונדיאל"), שם נודע לו כי קיים בלאי פנימי גבוה במנוע הרכב, שהשבית את הרכב למספר ימים, הצריך שיפוץ המנוע בעלות של 19,294 ₪. דבר זה גם גרם לירידת ערך של הרכב וזאת בתוספת הוצאות שנגרמו לתובע בגין אבדן ימי עבודה, שכירת רכב חילופי ועוד.

לטענת התובע, הנתבע 1 סירב לקבל את הרכב חזרה והנתבעת 2 סירבה לתקן את הרכב במסגרת האחריות, על אף שהתובע עמד בכל תנאי תעודת האחריות.

לדברי התובע, לטענת הנתבעת 2, מדובר בליקוי פנימי נסתר.

לטענת התובע, מהאמור לעיל עולה כי הנתבע 1 ידע אודות הליקויים החמורים ברכב טרם מכירתו, הסתירם במתכוון ו/או עצם עיניו לנוכח הליקויים שהיה עליו לדעת אודותיהם והנתבעת 2 התרשלה בכך שכמכון בדיקה לא גילתה את קיומם של אותם ליקויים, אף שהם ניתנים לגילוי בנקל וסירבה לתקן את הרכב, על אף שהתיקון מתחייב מכוח האחריות שנתנה לתובע לאחר בדיקת הרכב על ידה.

התובע צירף לכתב התביעה את חוות הדעת של הנתבעת 2, לאחר שהיא בדקה את הרכב, ממנה עולה כי ישנן תקלות שנמצאו ברכב וסומנו כ"לא תקין", יחד עם זאת לא מצוינות בשום בדיקה המילים "לא תקין" לגבי בדיקת שמן. יחד עם זאת בסעיף 14, שעניינו הערות כלליות, נאמר באופן ברור: "לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה".

כאמור ניסה התובע לבטל את העסקה וכן לקבל טיפול של הנתבעת 2 במסגרת האחריות אך לא נענה ועל כן נאלץ לתקן את הרכב על חשבונו.

טוען התובע כי קיבל חוות דעת שמאי, ממנה עולה כי העובדה שברכב הייתה קיימת תקלה במנוע הייתה ידועה לנתבע 1, שכן כעולה מדו"ח הטיפולים ברכב שהתקבל בידי השמאי מהמוסך בו טופל הרכב מאז דצמבר 2013, כי נורת השמן במנוע דלקה לאחר כ- 3,000 ק"מ בלבד ואז בוצע טיפול ברכב במסגרתו הוחלף פקק אגן שמן מנוע וטיפול זה בוצע כ- 2,661 ק"מ לפני הטיפול המתוכנן על ידי היצרן.