ת"ק 50178-05-14 טאוב ואח' נ' הראל - חב' לביטוח בע"מ

1.התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת שהיא חברת ביטוח אשר בטחה את השימוש ברכב שפגע ברכבם של התובעים.

2.הנתבעת פיצתה את התובעים בגין הנזקים אשר נגרמו להם ולרכבם כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 25/2/14 בסך 27,421 ₪, סכום שכלל 1,200 ₪ בגין שכ"ט השמאי בן שימול, אשר בדק את רכב התובעים לאחר ארוע התאונה והכין עבורם חוו"ד שמאית (להלן: "השמאי") וזאת במקום 1,770 ₪ אשר שולם ע"י התובעים לשמאי בגין שכר טרחתו.

התובעים תבעו בתביעתם את הסך 570 ₪ הנ"ל וכן סך 500 ₪ נוספים עבור הוצאות משפט.

3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה ששכ"ט השמאי אשר נדרש ע"י התובעים הינו מופרז ובלתי מידתי וכי סך 1,200 ₪ אשר שולם על ידה הינו שכ"ט הוגן וראוי.

4.השמאי העיד כי אין מדד ואין קריטריונים איך קובעים שכ"ט שמאי וכי נהוג פחות או יותר לדרוש 10% מסכום הנזק בתוספת מע"מ, וכי הוא דרש וקיבל מהתובעים 1,770 ₪ בלבד, כאשר שכ"ט השמאי הראוי במקרה זה מסתכם בסך כ-3,000 ₪.

השמאי העיד כי עקב מדיניות הקיזוז של חברת הביטוח מסכום שכ"ט השמאי, הוא העדיף מלכתחילה לדרוש שכ"ט שמאי נמוך.

השמאי העיד שביקר במוסך שתיקן את הרכב שלוש פעמים וכי חוו"ד מכילה גם חוו"ד בגין ירידת ערך של הרכב הנבדק.

דיון והכרעה:

5.לאחר עיון בכתבי הטענות ובעדויות התובע מס' 1 והשמאי, ולאור גובה הנזק שאושר ע"י הנתבעת ובהתחשב בעובדה שהשמאי ביקר במוסך אשר תיקן את רכב התובעים 3 פעמים, אני קובע כי שכ"ט שמאי שנקבע ע"י השמאי ושולם ע"י התובעים (1,770 ₪) הינו סכום סביר והוגן בנסיבות המקרה ולא היה מקום לקיזוז שבוצע ע"י הנתבעת.