ת"ק 49883-07-13 ישראל נ' רביע

1.בתאריך 2/4/12 נחתם הסכם בין הנתבע לבין התובע (להלן: "ההסכם"), לפיו השכיר הנתבע לתובע זכות ציבורית מס' 2656 להפעלת מונית (להלן: "הזכות הציבורית"). באותה עת החזיק התובע במונית מרצדס מס' רישוי 72-716-25 (להלן: "המונית") והתכוון להשתמש בזכות הציבורית לביצוע הסעות במונית.

ראוי לציין כי מעיון ברישיון הרכב של המונית עולה כי במועד חתימת ההסכם היה אביו של הנתבע, מר קדור עוני ז"ל (להלן: "המנוח"), רשום במשרד הרישוי כבעלים של המונית וכי על המונית רבץ עיקול, שלא איפשר את העברת הבעלות במונית על שמו של התובע במשרד הרישוי.

כפי שעולה מההסכם, התחייב הנתבע "לשחרר את המונית שמספרה 72-716-25 מכל התחייבות ו/או שעבוד ו/או עיקול...".

עוד עולה מההסכם, כי במעמד החתימה על ההסכם, שילם התובע לנתבע מקדמה בסך 10,000 ₪, על חשבון השכרת הזכות הציבורית והוסכם בין הצדדים כי במידה והמונית לא תשוחרר מכל התחייבות ו/או שעבוד ו/או עיקול, יחזיר הנתבע לתובע את המקדמה בסך 10,000 ₪.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, עד למועד הגשת התביעה (28/7/13) לא הוסר העיקול על המונית ובשל כך הוא נאלץ להעמיד את המונית, דבר שמסב לו נזק של 350 ₪ ליום.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בסכום של 25,000 ₪. סכום זה כולל את החזר המקדמה בסך 10,000 ₪, פיצוי בסך 3,000 ₪ עבור העיקול אי הסרת העיקול, כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם מיום 2/6/13 (להלן: "הסכם הפיצוי") והיתרה פיצוי על חוסר האפשרות להשתמש במונית מחודש יוני 2013.

ראוי לציין כי התביעה הוגשה, במקור, גם נגד חברת "המכונית שאול את יצחק בע"מ", אולם התביעה נגד החברה נמחקה עפ"י החלטתי מיום 29/12/13.

3.לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, בעת החתימה על ההסכם הוסבר לתובע כי קיים עיקול של המונית, בגלל חוב של המנוח וכי לא היה בעיקול כדי למנוע את הפעלת המונית.

עוד טוען הנתבע, בכתב ההגנה, כי מאחר שהתובע הוא הבעלים של המונית, רק הוא יכול לבקש את הסרת העיקול - עיקול שלטענת הנתבע הוטל שלא כדין משום שהמנוח, שהעיקול הוטל בגלל חוב שלו, לא היה הבעלים של המונית, אף כי היה רשום במשרד הרישוי, פורמלית, כבעלים.