ת"ק 4977-03-15 קרמן נ' דעבול וירניק

1.לפניי תביעה לפיצוי בסך 33,800 ₪ בגין פירוק שותפות בעסק.

התובעת והנתבעת היו שותפות בעסק אותו הקימו בחודש מאי 2012. מטרת העסק הייתה הכשרה, העצמה וליווי של נשים מהמגזר החרדי בתחום העסקי והאישי, ועל מנת לפתחו השקיעה כל אחת מהן סך 15,000 (להלן: "העסק").

2.לטענת התובעת, היא השקיעה את מירב מרצה בהקמה, בניה ופיתוח של העסק, ובין היתר פעלה לפתיחת חשבון בנק והפקידה בו כספים, כתבה מערכי שיעור ותכנים לקורסים ששווקו ללקוחות, פנתה במכתבים שונים לצרכי שיתוף פעולה, וכן עיצבה את אתר העסק ואת עמוד הפייסבוק שלו.

בתחילת שנת 2014, כשהבחינה התובעת שהעבודה אינה מתחלקת באופן שווה בינה לבין הנתבעת, ולאחר שקיבלה הצעת עבודה אחרת, היא ביקשה מהנתבעת להפסיק באופן זמני ולמשך חצי שנה את מעורבתה בעסק ולשקול את המשך השותפות בו. אלא שהנתבעת סירבה והעלתה בפניה אפשרות לפירוק העסק, ומשכך ביקשה התובעת את החזר הכספים שהשקיעה בהקמתו, וכן פיצוי עבור המוניטין שצבר, ואולם הנתבעת סירבה לפצות אותה מעבר להחזר סכום המימון שהוציאה להקמת העסק.

לטענת התובעת, מאחר שהשותפות בעסק הופסקה הלכה למעשה בתחילת שנת 2014 ומאחר שהנתבעת ממשיכה להחזיק בעסק ונהנית מהרווחים שלו גם כיום, היא זכאית לקבל מחצית משווי הרווחים בשנת 2013 - בסך 59,000, בתוספת סכום ההשקעה בסך 15,000 ₪ - ובסך הכל 74,000 ₪, כשלאור סמכותו של בית משפט זה, הועמדה התביעה על סך 33,800 ₪.

3.לטענת הנתבעת, הקמת העסק נעשתה תוך חלוקת תפקידים ברורה והוגנת, ובהתאם לידע המקצועי של כל אחת מהן, כך שהתובעת הייתה אחראית על תחום הפרסום והשיווק והנתבעת - בתחום האימון העסקי, שכלל הכנת הרוב המכריע של תכני הקורסים, כאשר הטיפול הבנקאי בעסק היה משותף לשני הצדדים.

לטענת הנתבעת, בחלוף הזמן הזניחה התובעת את מעורבותה בעסק, ובתחילת שנת 2014 ביקשה לעזוב - ללא התראה מוקדמת - לטובת מקום עבודה אחר אשר יספק לה הכנסה יציבה יותר, והנתבעת הפנתה לתכתובות במייל שהוחלפו ביניהן בעניין זה.

מאז שהודיעה התובעת על עזיבתה היא "נעלמה" והותירה את הנתבעת לנהל את העסק לבדה, כשהיא נתונה למגבלות החשבון העסקי המשותף ולצורך בקבלת אישור התובעת לכל משיכה או הוצאה של כספים, באופן שהסב נזקים לעסק. בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי מעבר לכספים שהשקיעה, בצירוף מחצית מסכום הכספים שעמדו ביתרת זכות בחשבון עם עזיבתה של התובעת, ובסך הכל 20,000 ₪.

4.התובעת הגישה כתב תשובה, ובו טענה כי אכן נותרה שותפה בחשבון הבנק, אולם היא מאשרת לנתבעת משיכת כספים מהחשבון ללא כל בדיקה, וצירפה דף פירוט תנועות בחשבון ודו"ח רווח והפסד לשנת 2013, ולפיו העסק צבר באותה שנה רווח נקי בסך 116,902 ₪.

5.התקיימו שני דיונים בבית המשפט, כשבתום הדיון הראשון הופנו הצדדים להליך גישור, שלא צלח, ובדיון הנוסף חזרו על טענותיהם, ובמעמד זה העידה מטעם הנתבעת גב' רחל וירניק, אשר עובדת בעסק.

6.אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שותפות, וההתקשרות ביניהן נעשתה בעל פה, כשבחודש מאי 2012 נרשם העסק כעוסק מורשה.

הנתבעת אינה חולקת על זכותה של התובעת לקבל את הכספים שהשקיעה בעסק, בסך 15,000 ₪, וכן מחצית מיתרת החשבון בבנק באותה תקופה, בסך 5,000 ₪, כאשר הובהר כי סכום אחרון זה שולם לידי התובעת (ראה בעניין זה תכתובת מייל מיום 24.12.14, נספח לכתב ההגנה).