ת"ק 4976-06-15 אלימלך נ' מובייל פור מי בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 10,000 ש"ח שעילתה קלקול בטלפון סלולרי חכם שהנתבעת – המוכרת והיבואנית – סירבה לתקנו במסגרת האחריות שנתנה.

1. ביום 13.11.2014 רכשה התובעת מהנתבעת מכשיר סלולרי מדגם G2 שמייצרת חברת LG. הנתבעת ייבאה את המכשיר בייבוא מקביל ולכן נתנה אחריות. סמוך למועד הרכישה התגלה פגם בשקע הטעינה, והנתבעת נאותה להחליפו בחדש. בחלוף מספר ימים גילתה התובעת, לטענתה, כי רכיב ה-GPS תקול ואין אפשרות לעשות שימוש בתוכנות ניווט לווייניות. ביום 6.4.2015 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה שתתקן את המכשיר במסגרת האחריות, והשאירה אותו לבדיקה. בחלוף כשבועיים פנתה התובעת לנתבעת לברר את מצב הטיפול. לאחר שנדחתה בלך ושוב, ובכלל זה נאמר לה שבכוונת הנתבעת להחליף את המכשיר בחדש אך יהא עליה להמתין להגעת המכשיר שתקבל במשלוח, ביום 12.5.2015 מסרה הנתבעת לתובעת כי חזרה בה ואין בכוונתה להחליפו או לתקנו. התובעת ביקשה הוכחה בדבר הגורם לתקלה הפוטר את הנתבעת מאחריות, אך האחרונה דרשה ממנה לשלם סך של 150 ש"ח עבור דו"ח מעבדה. התובעת סירבה. מכאן התביעה דנן שבמסגרת עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לתקן את המכשיר או להחליפו בחדש, ולחלופין להשיב את כספה. כמו כן עתרה התובעת לפיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.

2.הנתבעת טענה בכתב ההגנה להיעדר סמכות מקומית לנוכח תניית שיפוט ייחודית שמופיעה בתעודת האחריות, ולגופו של עניין טענה כי בדיקת מעבדה העלתה שבעיית קליטת הלוויינים מקורה בתזוזת חלקים פנימיים ושבירת הלחמות שנגרמו באופן ישיר מחבלה במכשיר (דוגמת נפילה או מכה), וכתוצאה מהצטברות קורוזיה הנובעת מחדירת מים או לחות שגרמו לרטיבות בתוך המכשיר. כל אלה אינם מכוסים בתעודת האחריות. עוד טענה הנתבעת כי בתעודת האחריות צוין במפורש כי פרק הזמן לתיקון ליקוי הוא 60 יום ממועד מסירת המכשיר. הנתבעת טוענת כי אם נמצא שמקורו של הקלקול ב"נזק לקוח", המתבטא בין היתר בשימוש רשלני במכשיר, לא חלה עליה חובה לתקנו. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת דו"ח מעבדה מיום 19.4.2015, שבו ציין הטכנאי שבדק את המכשיר (וגם העיד בבית המשפט) כי נתגלו בו רכיבים משוחררים ושאנטנת ה-GPS יצאה ממקומה כנראה לאחר נפילה חזקה, וכתוצאה מכך השתחררו רכיביו הפנימיים של המכשיר. עוד צוין כי נתגלו סימני קורוזיה או רטיבות בלוח הראשי של המכשיר.

3.במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. הטכנאי מטעם הנתבעת, מר אלכס אגרזייב, הצביע על מכה חיצונית במכשיר, וטען שסביר להניח שרכיב ה- GPS התקלקל עקב נפילתו. הוא אישר שאין לו תיעוד מזמן אמת המעיד על התקלות והממצאים שהופיעו בדו"ח שערך, כגון תצלומים של הקורוזיה ושל החלקים שזזו, אך הוסיף כי "יכול להיות שיש את זה איפשהו במייל. לא יכול למצוא את זה כעת. אך אוכל למצוא" (עמ' 6, שורה 29). מנגד תמכה התובעת את טענותיה בתמלילי שיחות שקיימה עם נציגי הנתבעת, לרבות שיחה שבה הוצע לה לקבל מכשיר חדש אך נאמר לה שיהא עליה להמתין להגעתו של מכשיר בצבע לבן, כפי שביקשה לקבל (עמ' 3-2 לתמלול, ת/1). עד כאן העובדות.

4.כעת לדין. סעיף 18א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע כי השר הממונה על החוק, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בתקנות, לחייב יצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי של טובין או שירותים, לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות לענין זה לרבות בעניין תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין, בשלמותם או בחלקם, בלי תשלום, במשך תקופה שיקבע; הדרכים והמועדים לביצוע השירות; ומתן תעודות אחריות, תוכנן, ואיסור התנאה בתעודות כאמור על זכויות הצרכן לפי דין. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006. תקנה 2(א) לתקנות אלו קובעת: "יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה". תקנה 2(ג) קובעת: "על אף האמור בתקנת משנה (א), הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן, יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו". תקנה 8 לתקנות קובעת כי על אף האמור בתקנה 2, רשאי יצרן לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע בטובין לפי דרישת הצרכן אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול בהם נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן: (1) כוח עליון שהתרחש במועד מאוחר ממועד מסירת הטובין לצרכן; (2) זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש בטובין בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות השימוש סבירות בנסיבות הענין, והכל בכפוף להוראות כל דין; (3) תיקון שנעשה בטובין בידי מי שלא הורשה לכך מטעם היצרן, בנסיבות שאינן נובעות מהפרת חיובי היצרן לפי אותן תקנות. תקנה 10(א) תוחמת את מסגרת הזמנים לביצוע התיקון וקובעת: "יצרן ימלא את חובתו לתקן טובין על פי תקנות אלה לא יאוחר מתום שבוע ימים מהיום שבו נקרא לעשות כן או מתום עשרה ימים מהיום שבו נמסרו הטובין לתחנת השירות, לפי הענין; נמסרו הטובין לנקודת המכירה בהתאם כאמור בתקנה 9(ב), ימלא היצרן את חובתו לתקן את הטובין לא יאוחר מתום שבועיים מהיום שבו נמסרו הטובין".

5.הנה כי כן, תקנה 2(א) מטילה על יצרן (ולעניין זה דין יבואן כדין יצרן כאמור בתקנה 18 לתקנות) חובה לספק אחריות למוצר שמכר, כפי שסיפקה הנתבעת לתובעת. במקרה שחל קלקול במוצר, קובעת תקנה 2(ג) כי הנטל להוכיח שמקורו בנזק מכוון שגרם הלקוח מוטל על הנתבעת; ותקנה 8 קובעת שהיצרן רשאי לגבות תשלום אם הוכיח איזו מהחלופות שהמנויות בתקנה זו. כך או אחרת, הנטל להוכיח פטור מחבות לתקן קלקול במוצר שבאחריות מוטל בענייננו על הנתבעת (ראו והשוו: ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 35431-04-12 סוחוטין נ' דינמיקה רשת חנויות תקשורת בע"מ (18.7.2012); ת"ק (תביעות קטנות רח') 37149-06-14 ברזילי נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ, פסקה 11 (8.9.2015); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 4738-11-14 אבוטבול נ' סי. טי. אי. גומובייל בע"מ, פסקה 22 (22.11.2015)).

6.בענייננו הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה. כל שהציגה הוא אותו דו"ח מעבדה שנערך בתכנת Word כביכול ביום 19.4.2015. אופן עריכת הדוח אינו מאפשר לדעת מתי הוא נערך, ואם אכן היה זה בזמן אמת. אין מדובר ברשומה מוסדית שהציגה הנתבעת המהווה ראיה לכאורה לאמיתות תכנה. מעבר לכך, וכאן העיקר – קודם שסירבה לתקן את המכשיר, היה על הנתבעת להוכיח לתובעת שקם פטור מחובת תיקון. כפי שאישר הטכנאי מטעם הנתבעת בעדותו, ניתן היה להוכיח את מקור הנזק באמצעות צילום של ממצאי בדיקת המעבדה. ככל שהנתבעת לא נהגה כך, היא לא עמדה בנטל להוכיח כי מדובר בליקוי שמקורו בשימוש רשלני והסבה לתובעת נזק ראייתי. כיצד תוכל התובעת לסתור את עדותו של הטכנאי מטעם הנתבעת? לחלופין, ככל שהנתבעת כן תיעדה את ממצאי הבדיקה – כפי שהעיד הטכנאי מטעמה בדיון – הרי שהיה עליה להציג את התיעוד בכתב ההגנה ולכל הפחות בדיון. הנתבעת לא עשתה כן ללא טעם מניח את הדעת, ומקל וחומר שלא עמדה בנטל המוטל עליה לעניין זה.

7.הנתבעת מצביעה על מכה שקיבל המכשיר וטוענת כי היא זו שגרמה לנזק. אין בידי לקבל טענה זו. עצם העובדה שהמכשיר קיבל מכה אין משמעה שהמכה גרמה לתקלה במערכת ה-GPS. בהקשר זה העידה התובעת שהתקלה התעוררה קודם לכן, סמוך לאחר שקיבלה את המכשיר, מה גם שאין חולק שהמכשיר עודנו עובד ולא התקלקל לגמרי. מכל מקום, הנטל להראות שסיבת התקלה היא שימוש רשלני במכשיר מוטל על הנתבעת, והיא לא עמדה בו.

8. פועל יוצר מן האמור הוא שהיה על הנתבעת לתקן את המכשיר או להחליפו בחדש במסגרת האחריות, והיא הפרה חובה זו. אולם בכך לא סגי. הנתבעת הפרה כמה חובות נוספות. תקנה 10 מחילה על הנתבעת חובה לתקן את המכשיר תוך שבועיים ימים ממועד מסירתו בתחנת המכירה. לא זו בלבד שהנתבעת לא תיקנה אותו בטווח זה, אלא שהיא מסרה לתובעת תשובה כמעט חמישה שבועות (!) לאחר שנמסר לה לבדיקה. עוד הוכח כי לכתחילה השיבה הנתבעת לתובעת כי תחליף לה את המכשיר (כעולה מהשיחה המוקלטת, ת/1), אך לאחר מכן חזרה בה ללא סיבה שהובררה. על כך יש להוסיף כי התנהלות הנתבעת מעוררת תמיהות שלא זכו למענה. כך, הואיל והמכשיר נתקבל אצל הנתבעת לבדיקה ביום 6.4.2015, ודוח המעבדה שקבע כי מדובר ב"נזק לקוח" שאינו מכוסה במסגרת האחריות נערך ביום 19.4.2015, מדוע נמסרה לתובעת תשובה רק ביום 12.5.2015? מה הסיבה לשינוי בעמדת הנתבעת – שלכתחילה הסכימה להחליף את המכשיר ואחר כך חזרה בה? לבסוף, כשהתובעת ביקשה הוכחה בדמות דוח מעבדה שיפרט את הסיבה לליקוי ואת אופיו, הנתבעת דרשה ממנה לשלם עבורו סך של 150 ש"ח. כל זאת כשהנתבעת מחויבת להוכיח לתובעת את התנאים לפטור מאחריות. מדוע נדרשה התובעת לשלם סכום זה כתנאי לקבלת מידע שהיא זכאית לו פי דין?