ת"ק 49752-03-14 שלום נ' וייסמן

בפניי תביעה בגין נזק שאירע לרכבה של התובעת כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 19.12.13 להלן: "התאונה"), בתוספת הוצאות משפט.

לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התאונה, וכל אחד מגלגל את האחריות לפתחו של משנהו.

לגרסת התובעת בעת שנסעה ברח' המסגר בנתיב האמצעי, במופע רמזור ירוק ולכיוון ישר, הגיח רכב נתבע אשר פנה מרח' הרכב שמאלה לנתיב בו נסעה, ופגע ברכבה בצדו השמאי קדמי. לטענת התובעת בכיוון נסיעתה היה מופע רמזור ירוק ואילו בכיוון נסיעת הנתבע – אדום. גרסת התובעת תואמנת להודעתה למבטחיה.

לגרסת הנתבע הוא נכנס לצומת במופע רמזור ירוק, כשלפתע רכב התובעת הגיח מימין, התפרץ לצומת לא פנוי ועל אף שהרמזור בכיוון נסיעת רכב התובעת היה אדום. מיקום נזקי הרכב של הנתבע בתאונה- ימין קדמי.

בעדותם חזרו הצדדים על גרסתם. התובעת העידה כי נסעה מהירות נמכוכה כ-10-20 קמ"ש, וכי לא ראתה את הנתבע לפני שפגע בה. הנתבע העיד כי התובעת נסעה בנתיב האמצעי של הכביש ואישר כי הוא זה שהשתלב לרח' המסגר משמאל.

מטעם התובע העיד מר יוסי צבאג, נוסע ברכב הנתבע. זה חזר על גרסת הנתבע לפיה רכב הנתבע נסע במפוע אור ירוק ולדבריו: "לקראת סוף הפניה, הגיחה מימין רכב התובעת" וכי לא ראו את רכב התובעת לפני התאונה.

הנתבע ויתר על חקירת השמאי מטעם התובעת (ראה פרטיכל הדיון מיום 20.7.14), כך שגדר המחלוקת היא בשאלת האחריות ולא הנזק.

דיון והכרעה

אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" וזאת על הטיית "מאזן ההסתברויות" (ע"א 745/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598).