ת"ק 49750-05-15 ביטון נ' פזגז בע"מ

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

היא מציינת כי בשנות ה – 80, הזמין בעלה המנוח מהנתבעת שני צוברי גז, ובהמשך לכך קנה באופן שוטף מהנתבעת גז ששימש לגידול עופות פטם.

צריכת הגז נמשכה עד שנת 1997, אז נפטר בעלה של התובעת ופעילות גידול הפטם נפסקה.

בצוברים נותר גז, עד אשר פנתה הנתבעת לתובעת, על מנת שתאפשר לנתבעת לפנות את אחד הצוברים מהמשק שלה.

התובעת בקשה מהנתבעת שתשאב את הגז מהצובר, ותזכה את התובעת על פי שוויו.

התובעת מציינת, שהצובר האחרון נלקח ממנה בחודש 11/14. היא פנתה לנתבעת לקבל את הכסף בעבור הגז, אך הנתבעת "משכה" אותה לאורך 3 חודשים עד אשר סוף סוף קבלה מהנתבעת סך של 1,354 ₪.

התובעת מפנה לחשבונית של הנתבעת, לפיה שווי הגז הינו 4,354 ₪. לא ברור מכתב התביעה, כיצד הגיעה התובעת לתביעה על סך 10,000 ₪.

בדיון טענה התובעת, שהנתבעת מודה בכתב ההגנה בכך שספקה לתובעת שני צוברים.

היא טוענת שבעבר לקחה ממנה הנתבעת צובר אחד, מבלי שזיכתה אותה על הגז שהיה בתוכו, אך התובעת לא יכולה הייתה לומר מתי נלקח הצובר.