ת"ק 4974-05-14 פייביש נ' קרדן רכב בע"מ

התובע הגיש את התביעה לפיצוי בגין נזק ישיר לרכבו מסוג הונדה סיוויק שנת יצור 2001. התובע טען כי בעת נסיעה איטית ברח' האשלג בחיפה, החל לפתע הנהג ברכב הנתבעת (מסוג יונדאי) בנסיעה אחורנית, ללא התראה, התובע עצר עצירה מוחלטת, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה. רכב התובע ניזוק בצידו הקדמי שמאלי, מהכנף באזור הגלגל עד הדלת הקדמית.

הנתבעת דחתה את דרישת התובע במכתב לפני הגשת התביעה בטענה כי הנהג ברכבה, מר אליהו ביטס (להלן: "נהג הנתבעת") אינו אשם בתאונה, כי הוא עמד בעצירה מלאה וכי התובע ניסה לעקפו מימין וכך פגע בו (נספח 5 לכתב התביעה). גם בכתב ההגנה נטען כי נהג הנתבעת עמד בכביש דו מסלולי, על מנת להיכנס לחניה בצד ימין, במקום רכב חונה שיצא ממנה, אז החל התובע לעקפו מצד ימין. הנתבעת הפנתה למיקומי הנזק בכלי הרכב, אך לא צירפה ראיות לנזק לרכבה. התובע הגיש תמונות בצבע לאחר הדיון.

נהג הנתבעת לא נתבע, אך העיד בדיון, והנתבעת חזרה בה מהכחשת האחריות לנהיגת שוכר רכבה.

בדיון העיד התובע כי הוא נסע בנתיב הימני בכביש דו מסלולי צר וכי נהג הנתבעת עמד בנתיב הנגדי, בניגוד לכיוון הנסיעה וחיכה על מנת לחנות, ולפתע החל בנסיעה לאחור, כנראה מאחר וחניה התפנתה, ופגע בו.

נהג הנתבעת טען כי עמד בצד ימין ולא בניגוד לכיוון התנועה, כי זיהה נהג שיוצא מחניה, התחיל לפנות שמאלה לחניה, ואז הרגיש בפגיעת התובע. נהג הנתבעת טען כי לא נגרם לרכב הנתבעת נזק משמעותי, אלא שריטה קלה בלבד, וכי הוא שילם השתתפות עצמית בסך 400 דולר ועוד מע"מ. נהג הנתבעת טען גם כי לרכב התובע לא נגרם נזק משמעותי. הנתבעת הגישה רק דו"ח תאונה ממוחשב, בו נמסרה הגירסה, ועל גביה נכתב כי הלקוח חוייב בהשתתפות עצמית כאמור (נ/1). בדו"ח נכתב כי לרכב הנתבעת אין נזק וכי לרכב התובע נגרם נזק "פס קישוט נתלש+חריטה בדלת".

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות, שהוגשו, אני מעדיפה את גרסת התובע על זו של נהג הנתבעת, קובעת כי נהג הנתבעת נסע אחורנית, ומטילה על הנתבעת את רוב האחריות לתאונה. אני מטילה על התובע תרומת רשלנות בשיעור 15%.

מקריאת כתבי הטענות לא ניתן היה להבין כיצד ארעה התאונה. לאחר שמיעת העדים התגלה כי התובע החסיר פרטים מדוייקים, אך הנתבעת ונהגה לא דייקו בגרסאותיהם. גירסת התובע לפיה נסע בנתיב הימני אינה במחלוקת. התובע לא ציין בכתב התביעה היכן היה רכב הנתבעת. בדיון ציין כי ראה אותו עומד במסלול השמאלי בניגוד לכיוון התנועה. בחקירה נגדית טען כי נהג הנתבעת עמד באמצע המסלול השמאלי.

נהג הנתבעת לא ציין בטופס ההודעה על תאונה היכן עמד, אך ציין כי פנה שמאלה לחניה. הדבר עולה בקנה אחד עם טענת התובע בעניין מטרת עצירתו. בכתב ההגנה נכתב כי ביקש לפנות ימינה לתוך חנייה וזאת "לאחר תיחקור האירוע..." (סעיף 7 לכתב ההגנה). נהג הנתבעת בעדותו העיד כי עמד בצד ימין ולא בניגוד לכיוון התנועה, משמע כי עמד לפני התובע, וביקש לפנות שמאלה לחניה. הנתבעת והנהג מטעמה נכשלו גם בתיאור הנזק לרכבם. טופס ההודעה על תאונה, נ/1, אינו מסמך אותנטי, שנערך ע"י מוסר ההודעה, אלא מסמך ממוחשב, שנערך לאחר מתן הגירסה, בהתחשב בציון החיוב בהשתתפות עצמית. הוא גם לא צורף לכתב ההגנה. גם העובדה שהגרסה בכתב ההגנה לעניין כיוון נסיעת נהג הנתבעת אינה תואמת את הגירסה בטופס, אינה מעניקה לו משקל רב. בעניין הנזק נכתב בטופס נחרצות: "לרכב אוויס אין נזק". נהג הנתבעת העיד: "הסתכלתי על הנזק ולא ראיתי נזקים גדולים ברכבים או משהו... לשאלת ביהמ"ש מה היה הנזק שלי לא ראיתי איזה נזק אלא סריטונת קטנה ושילמתי השתתפות עצמית של 400 דולר..". בכל הכבוד, ולאור ההתאמה בין טופס ההודעה לעדות ולכתב התביעה בעניין הנזק לרכב התובע, תלישת פס קישוט ו"חריטה בדלת", קשה לקבל את הטענה כי לרכב הנתבעת לא נגרם כל נזק. בל נשכח כי עסקינן בחברת השכרה, המתעדת כל נזק, גם אם מינורי, ולו לצורך המשך השכרת הרכב. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי לרכב לא נגרמו נזקים וסירובה להציג תמונות של רכבה, סותרת את הטענה בכתב ההגנה: "מיקום הנזקים לשני כלי הרכב מוכיחים בבירור את עקיפת התובע מימין" (סעיף 7 סיפא לכתב ההגנה). חמור מכך בכתב ההגנה נכתב כי "הנתבעת שומרת על זכותה לתבוע את התובע בגין הנזקים שנגרמו להם כאמור" (סעיף 8 וגם סעיף 10 לכתב ההגנה). כך גם נכתב במכתב הדחייה הראשון (נספח 3 לכתב התביעה).

הטלתי על התובע רשלנות תורמת בשיעור מתון לאור העובדה כי ראה את רכב הנתבע באמצע הנתיב השמאלי, והבין כי הוא מבקש לחנות בצד שמאל, וממתין לרכב שיוצא, על כן היה עליו לצפות כי יבצע תימרון ברחוב הצר, ולא להמשיך בנסיעה.