ת"ק 4965-12-16 כהן נ' אלדן מטעני אלפיים בע"מ

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין דרישת דמי שילוח שנגבו ממנו לטענתו על ידי הנתבעת ללא הצדקה וממילא בניגוד להוראות הסכם ההתקשרות שבינו לבין החברה ממנה קנה את הרהיטים.

לטענת התובע הוא רכש באמצעות האינטרנט ריהוט גריל, גז וכיור מחברה המצויה בסין. עבור הציוד שילם סך שך 3,160 ₪ כאשר לטענתו סכום זה כלל בתוכו את השילוח הימי של הפריטים עד לישראל- לנמל אשדוד כאשר השילוח הימי לטענתו כולל את העמסת הסחורה והבאתה לארץ. אלא, שכאשר המשלוח הגיע לנמל בישראל נדרש על ידי הנתבעת לדרישות תשלום (מעבר למכס ומע"מ עליהם ידע מראש כי יידרש לשלם) בסך 2,450 ₪ בגין הובלה ימית, מיסי נמל ושער עולמי עמילות וכן סך של 828.44 ₪ בעבור הכיור, בסך הכול נדרש ושילם לנתבעת סך של 3,278 ₪ אשר כשלעצמו מהווה סכום גבוה מעלות המוצרים שרכש. בנוסף לסכומים אלה שילם התובע תשלומי מכס ומע"מ. לטענת התובע אינו יודע בגין מה ומדוע חויב. מכאן תביעה זו להשבת הסכומים אשר לטענתו שולמו ביתר.

הנתבעת מצידה מכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. כטענה מקדמית טענה הנתבעת להעדר יריבות בינה לבין התובע שכן התובע לא התקשר עמה בהסכם כלשהו וההתקשרות למשלוח הציוד היה בין התובע לבין ספק סיני ממנו רכש את הטובין ועמו סיכם את תנאי הייבוא של אותם טובין לישראל, כאשר הנתבעת אינה צד להסכמות אלה וחייבה את התובע בתשלומים על פי דרישת הסוכן הסיני בהתאם לתנאי המשלוח ולעלויות הכרוכות בשירות וממילא הכספים הועברו לספק הסיני בהתאם. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי בכתב תביעתו טען התובע כי שילם לנתבעת סך של 3,278 ₪ כאשר בהתאם לנספח 1 לכתב התביעה המדובר בדרישת סוכן המכס מטעמו של התובע בשם "אינטרגלובל מטענים בע"מ" ולא של הנתבעת. ככל שלתובע היו השגות באשר לחיובים אשר חויב היה עליו לפנות לספק הסיני ממנו רכש את הטובין ומכל מקום רשאי היה לסרב לשלם את התשלומים ולא לאסוף את המוצרים. תנאי המשלוח בשני המשלוחים לתובע, כפי שסוכם עם הספק הסיני וצוינו בשטרי המטען, הם בבחינת תנאי Cost and freight אשר משמעותן כהובלה ימית המשולמת על ידי הספק עד לנמל היעד בלבד ולא כולל תשלום עבור ההוצאות הדרושות בארץ לשחרור הסחורות מהנמל ושילוחו אל התובע. הפעם הראשונה שנודע לנתבעת כי לתובע השגה ביחס להוצאות הייתה עם קבלת כתב התביעה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

למעשה בפועל גם לטענת התובע כפי שכתב סעיף 3 לכתב תביעתו כי יעדו של המטען היה עד לנמל אשדוד בלבד כאשר הן לטענת התובע והן לטענת הנתבעת שולם מראש לספק הסיני על ידי התובע ובהתאם לתעודת המשלוח "Freight prepaid" הווה אומר, המטען שולם מראש. עיינתי בתעודות המשלוח ובפירוט התשלומים שנדרש התובע לשלם, בהתאם למסמכים אלה אין כל אינדיקציה כי מעבר לתשלום מראש עבור המטען עצמו, היינו, אותו גריל וכיור שרכש התובע שולמו דמי שילוח ומיסוי ככל שרלוונטי לשחרור הטובין מנמל אשדוד וממילא להובלתו עד לבית התובע.

התובע לא הציג לבית המשפט גם לא לאחר שניתנה לו הזדמנות מאוחרת את הסכם ההתקשרות עם הספק הסיני ולפיו לטענתו הוא פטור מתשלום כלשהו נוסף מעבר לזה ששילם וממילא הסכום ששילם כולל בתוכו מיסוי כלשהו אחר למעט מכס אותו אישר כי ידע מראש שעליו יהיה לשאת בו.

אני מקבלת את טענת הנתבעת כי הסכומים שנגבו הם בהתאם להסכם ההתקשרות של התובע עם הספק הסיני וממילא המדובר בהוצאות רגילות המחייבות כל יבואן המוביל טובין לישראל בהתאם להוראות החוק וממילא היא כשלעצמה נעדרת כל יריבות עם התובע. בגוף תעודת המשלוח שצורפה על ידי הנתבעת נרשם והודגש כי מעבר לתשלום עלות הסחורה ששולמה מראש הרי שהתשלום ששילם התובע אינו כולל הטילים ותשלומים נוספים:

"Note, unless otherwise specified the charges listed above do not include customs duties taxes, custom clearance charges and similar non transportation chargers which are for the account of the cargo".

תעודת המשלוח מדברת בעד עצמה והסכום אותו שילם התובע במקור הוא בעבור עלות המטען עצמו= Freight ושילוחו לנמל אשדוד אולם אינו כולל היטלים, מיסים ותשלומים מעבר לכך. המיסים אותם נדרש התובע לשלם הם בגין שחרור המטען מהנמל והעברתו לידו כפי שפורט בהרחבה בכתב ההגנה באשר לפירוט החיובים. ההיטלים בהם חויב התובע הם בגדר תשלומים אותם נדרש לשלם על מנת לשחרר את המטען ואינם שונים בהקשר זה מדמי שחרור ממכס שנדרש לשלם ואותם הסכים לשלם.