אדרי ואח' נ' קונקס קרמיקה בע"מ ואח'

לפני תביעת התובעים לפיצוי בסך 33,400 ₪ בגין ריצוף אשר רכשו מאת הנתבעת 1 וסופק על ידי הנתבעת 2, אשר לטענתם פגום במובן זה שהוא מתלכלך באופן שלא ניתן לנקותו בדרך סבירה וצבעו משתנה בעקבות חדירת הלכלוך לתוכו.

בדיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה על פיה – "... ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את טיב האריחים, רמת הלכלוך הדבק בהם והיכולת לנקותם באופן סביר. ככל שימצא שהאריחים תקינים ועומדים בסטנדרטים המקובלים, תידחה התביעה. ככל שימצא שהאריחים אינם תקינים מבחינת האמור לעיל ואינם עומדים בסטנדרטים המקובלים, תתקבל התביעה. ...".

לאחר בדיקתו את האריחים קבע המומחה כי – "הריצוף מתלכלך בצורה שאינה ניתנת לניקוי סטנדרטי על ידי שטיפת רצפה רגילה ... הלכלוך נכנס בחרירים קטנים ...".

במעמד ביקור המומחה הראה נציג הנתבעת 2 ניקוי יעיל באמצעות חומצה זרחתית מוחלשת אולם המומחה ציין כי שימוש קבוע בחומר זה עלול לגרום לשינוי במרקם פני האריח אשר יביא להאצת התלכלכותו, וממילא אין מדובר בפתרון קביל.

בחוות דעתו הציע המומחה טיפול אלטרנטיבי אשר סביר ויהיה בו כדי להביא לפתרון המקווה והצעתו הועברה על ידי לתגובת הצדדים, אולם התובעים דחו הצעה זו מנימוקיהם ודרשו החלפה של הריצוף ובעקבות עמדתם זו הביעה הנתבעת 2 התנגדות לדרישתם בהיותה סטיה מהסכמת הצדדים.

נוכח האמור אין בידי אלא לפעול על פי הסכמת הצדדים.

לשם כך בקשתי מן המומחה הערכת עלות ריאלית של עלות החלפת הריצוף, על מנת להבין האם הסכום הנקוב בתביעה אכן משקף את הנזק הריאלי שיגרם לתובעים ותשובת המומחה הסתכמה בסך 19,000 ₪ לא כולל עלות האריחים, כאשר על פי החשבונית שצרפו התובעים לכתב התביעה עלות הריצוף כולל מע"מ מסתכמת בסך 10,124.40 ₪, ולפיכך העלות הכוללת של החלפת הריצוף מגיעה לסך 29,124.40 ₪ - סכום נמוך מסכום התביעה בו נקבו התובעים.

דא עקא, אין ספק כי לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה בכך שהחל מחודש פסרואר 2016 – בו הותקנו האריחים בביתם – הם סובלים מלכלוך וקושי ניכר בניקוי תחת הנאה מריצוף חדש ואיכותי ובתביעתם ציינו עגמת נפש זו, וסבורני כי הם זכאים לפיצוי בגינה.

מאחר שהפער בין סכום התביעה לעלות ההחלפה כאמור מגיע לסך של פחות מ-5,000 ₪ סבור אני כי מדובר בהחלט בפיצוי הולם בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, וכאמור – קבלת התביעה במלואה לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים.

מנגד, סבורני כי עמדתם של התובעים אשר לא הסכימו אף לנסות את הצעת המומחה מטעם בית המשפט לפתרון קל וזול יותר לבעייתם אמנם אפשרית מבחינת הסכמת הצדדים אך לטעמי מדובר בעמדה נוקשה ודווקנית אשר לא ראוי לתת פרס בגינה, ובהקשר זה אפנה אל דברי בית המשפט העליון בבר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי (פ"ד לה(3) 449, 461 ()) –

"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80 [5]; ע"א 701/79 [4] הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל."

לאור האמור, על פי ההסכמה אליה הגיעו וקבלה תוקף של החלטה, התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בסך 33,400 ₪ אך בשים לב לעמדתם של התובעים אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד תוך 15 יום.

המזכירות תשלח עותק אל הצדדים.