ת"ק 49573-05-15 שלבי נ' סופרבוס העמקים בע"מ

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע, לטענתו, בשל העדר שירותים ציבוריים במתחם תחנת האוטובוס מושא תיק זה. מפאת שמירה על פרטיות התובע וצנעתו, לא תפורט כל מסכת התביעה.

התובע עתר לחייב את הנתבעת בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לו בשל מחדל הנתבעת, בגין כך שלא דאגה להתקנת שירותים ציבוריים לרווחת ציבור המשתמשים בשירות האוטובוסים הציבוריים אשר מפעילה בעיר נצרת.

לחיזוק טענתו הזמין התובע עד מטעמו למתן עדות. אף שהתובע פעל בניגוד להנחיות המותב הקודם אשר דן בתיק בכך שלא הפקיד את שכרו של העד בקופת בית המשפט, נעתרתי לבקשת התובע להעיד את העד מטעמו, בין היתר, לאחר שהלה הצהיר בפני בית המשפט כי מוותר הוא על הוצאות עדותו.

התובע הדגיש בטיעוניו בפניי כי תחנת האוטובוס המדוברת היא תחנת המוצא של קווי הנתבעת ועל כן, לשיטתו, המדובר בתחנה מרכזית, כזו המחייבת את המפעיל לספק תנאים ושירותים הולמים לאוכלוסיית המשתמשים בקווי האוטובוס.

העד מטעם התובע, בעליה של חנות המצויה בסמוך לתחנה מושא תיק זה, לא ידע להוסיף דבר מעבר לאשר נטען על ידי התובע בעצמו ואישר שאין שירותים לרווחת הציבור בתחנה מושא תיק זה.

הנתבעת טענה כי התחנה מושא תיק זה הינה תחנת מוצא ראשית במובן זה שכל הקווים יוצאים מתחנה זו ואולם לא זו בלבד שאין המדובר בתחנה מרכזית כהגדרתה בפקודת התעבורה אשר מחייבת התקנה של שירותים ציבוריים, אלא שהתקנה של שירותים לציבור ובכלל זה שירותים ציבוריים אינם מצויים בתחום אחריותה וסמכותה אלא בתחום המדינה תחת אחריות משרד התחבורה. הנתבעת הבהירה כי אין היא החברה היחידה העושה שימוש בתחנת אוטובוס זו, באשר לדבריה, גם אוטובוסים של חברות תחבורה ציבוריות אחרות עוצרים באותה התחנה.

אשר על כן עתרה נתבעת לסלק את תביעתו הטורדנית של התובע על הסף תוך חיובו בהוצאות.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובע טען כי משעה שהמדובר בתחנה מצויה במתחם תחנות האוטובוס של הנתבעת, אזי חלה על הנתבעת חובה לדאוג למתקני שירות ובכלל זה לשירותים.

מן הראיות שהובאו בפניי עולה כי התחנה בה עסקינן היא תחנה רגילה לאיסוף נוסעים והורדתם.

התובע לא הוכיח מהו מקור חובתה של הנתבעת להתקין תאי שירותים בסמוך לתחנה זו.

אך מעבר לכך, וכאן העיקר, עצם זה שהנתבעת עושה שימוש בתחנה זו, אינו מטיל עליה חבות כלפי התובע, אך משום שהלה ביקש להשתמש בקו נסיעה של הנתבעת. התחנה משמשת חברות תחבורה נוספות, כך גם עולה מן השילוט במקום כפי שנראה בתצלומים שהוגשו לעיוני ואין בשימוש שעושה הנתבעת בתחנה כדי להטיל עליה אחריות להתקנת מבני שירותים או כל מתקני נוחיות אחרים.

מדברי נציג הנתבעת עלה גם כי במסגרת ההסכמים בינה לבין משרד התחבורה, משלמת הנתבעת למשרד התחבורה דמי ניהול, אך האחריות היא על משרד התחבורה בלבד ובכלל זה התקנת מתקני נוחיות, ככל שיש צורך או חובה.