שלבי נ' שלמה דוד ואח'

לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו של התובע, מורה לנהיגה במקצועו.

התובע טוען כי במהלך שיעור נהיגה, נסע הנתבע 1 במשאיתו לאחור במטרה לצאת מחניה המצויה בניצב למדרכה, מעט באלכסון, ופגע ברכבו של התובע בצדו השמאלי אחורי. התובע טען כי לא הספיק להבחין בנסיעת המשאית לאחור קודם שזו התנגשה בו וכי באותה שעה, נהגה ברכב תלמידה, בעוד שהוא ישב לצידה.

התובע עתר לקבלת פיצוי בדמות הוצאות תיקון הרכב בהתאם לחוות דעת שמאית ערוכה בידי השמאי מר עומרי ג'מאל. כמו כן, עתר לקבלת פיצוי בגין עלות חוות דעת השמאי וירידת ערכו של הרכב.

בנוסף, טען התובע, כי רכבו הושבת לצורך תיקון במשך שלושה ימים ומאחר והרכב הינו כלי עבודתו המרכזי של התובע, עתר התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות בסך של 6,000 ₪.

הנתבעים טענו כי זו ארעה באשמתו של התובע אשר סטה לנתיב הנגדי, הנתיב הסמוך לחניית רכב הנתבעים, בחוסר תשומת לב אל משאית הנתבעים אשר נסעה לאחור. הנתבעים טענו כי השמאי מטעם התובע לא התייחס למרכיבים שונים הנוגעים לערך הרכב וכי שיעור ירידת הערך בו נקב, הוא מוגזם. לתמיכה בטענותיהם צירפו הנתבעים חוות דעת שמאית נגדית, ערוכה בידי השמאי מר עבוד אלי. יצויין כי חוות הדעת לא צורפה לכתב ההגנה ואף לא הומצאה לתובע, למרות שבכתב ההגנה צויין כי הנתבעים מסתמכים על אותה חוות דעת. חוות דעת זו הוגשה לבית המשפט רק במהלך הדיון.

אחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך לא במלואה.

הן התובע והן הנתבע לא הבחינו זה בזה קודם לתאונה. שניהם העידו כי הבינו שאירעה תאונה רק לאחר ששמעו את החבטה.

התובע ישב לצידה של תלמידה במהלך שיעור נהיגה, כך לטענתו במהלך הדיון, טענה הסותרת את דבריו בכתב התביעה כי הוא שנהג ברכב. התובע הסביר את דבריו בכתב התביעה, בכך שלשיטתו, מרגע שהוא יושב ברכב כמורה לנהיגה, הוא זה שאחראי לנסיעה, כמו גם לדו"חות תעבורה שנרשמים לרכב ועל כן התייחס לאירוע כאילו הוא שנהג ברכב.

הנתבע 1 נהג במשאית לאחור, כאשר שדה הראיה שלו היה מוגבל והוא נזקק להכוונה. מעדותו עולה כי ההכוונה אשר ניתנה לו היתה דווקא בחלקה הקדמי הימני של המשאית, זאת על מנת למנוע פגיעה ברכב אשר חנה במקביל, מימין לו. בנסיבות אלו, ברור כי אותו מכוון לא יכול היה להבחין ברכב התובע המתקרב, שכן רכב התובע הגיע בנתיב הנגדי באופן שהמשאית הסתירה למכוון את הכביש.

לפי מיקום הפגיעה ברכב התובע, עולה כי רכב התובע כמעט והספיק לחלוף על פני רכב הנתבעים. כמו כן, אין מחלוקת כי רכב הנתבעים נסע לאחור, ביציאה מחניה, והיה עליו להשתלב בנתיב הנסיעה וכמובן לתת זכות קדימה לכלי הרכב הנעים בנתיבי הנסיעה. כך גם היה עליו לעשות שימוש במכוון מאחור, באופן שיסיר את הסיכון לכלי הרכב מאחור.

עם זאת, אני מוצאת להטיל אחריות מסוימת גם על התובע, אשר צריך היה לנקוט משנה זהירות, ודאי כאשר המדובר בכביש עמוס אשר מצדדיו חניות אנכיות לכביש. אשם תורם זה יועמד על 15%.

אשר לגובה הנזק, הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים אינו גדול בכל הנוגע לעלות תיקון הרכב.

חוות הדעת מטעם הנתבעים לא הוגשה במועד, כך שלא היתה לתובע ההזדמנות לשקול הבאת ראיות או מתן התייחסות מצד השמאי מטעמו ואף השמאי מטעם התובע לא נדרש על ידי הנתבעים להגיע להיחקר על חוות דעתו.