מזרחי ואח' נ' סופר טסט חיפה (2003) בע"מ ואח'

כתב התביעה:

ביום 18/4/2016 התובע נפגש עם הנתבע 2 במכון בדיקת הרכב שמנהלת הנתבעת 1 - על מנת לבצע בדיקת רכב בטרם קנייה.

הרכב מסוג פולסוואגן גולף שנת 2003 שלגביו מסר לו הנתבע 1 כי קיימת בו בעיה בגיר ושבר בשמשה הקדמית. לפיכך, הוא הסכים לרכוש את הרכב תמורת 8,500 ₪.

לטענת התובע, הבדיקה שבוצעה במכון של הנתבעת 1 הראתה כי קיימת בעיה בגיר אך לא הצביעה על בעיות נוספות.

לאחר מכן נחתם זכרון דברים - שאין לו העתק ממנו - ובוצעה העברת בעלות ברכב.

לטענת התובע, מיד לאחר רכישת הרכב הוא הוכנס למוסך על מנת לבצע את התיקונים הנדרשים ואז התגלה כי המספר הסידורי של מנוע הרכב לא תואם את רישיון הרכב וכי ישנם חיתוכים במנוע שבוצעו על מנת להתאים אותו לרכב וכי הגיר לא חובר כראוי לרבות ברגים חסרים.

לטענתו, בעקבות הגילויים החדשים הוא הכניס את הרכב למכון בדיקה אחר בחדרה ותוצאות הבדיקה אימתו את בדיקת המוסך. אז, לטענת התובע הוא דקדק יותר בתוצאות הבדיקה שביצעה הנתבעת 1 וגילה שנרשם באותיות קטנות כי מספר המנוע לא מתאים לרישיון הרכב.

לטענת התובע הוא פנה לנתבע 2 שסירב להחזיר את הכסף וטען כי אין בידו רישיון רכב שעדיין רשום על שם המוכר הקודם (צד ג') וכי אותו מוכר טען בפניו כי לא ביצע שום שינוי ברכב.

כתב-הגנה מטעם נתבעת 1

שיטת הבדיקה של המכון נקבעת על ידי משרד התחבורה והיא מבוצעת בשיטת סרט נע. תוכן טופס הבדיקה מוכתב על ידי משרד התחבורה, ובטופס מצוין באופן מפורש באחריות הקונה לבצע בדיקה עצמאית לגבי משמעות וחמורת הליקויים שמתגלים בבדיקה.

לגופם של דברים, נטען כי מכון הבדיקה לא מחויב לבצע בדיקה של רישומי הרכב לרבות מספר המנוע ועבודת המכון מתמצאת בבדיקת מצב הרכב המכני.

בנוסף, נטען כי בטופס הבדיקה ציין המכון כי "מספר מנוע לא נמצא/לא נבדק".

עוד נטען, כי הבדיקה של המכון הראתה כי מצבו של הרכב היה גרוע ביותר והטופס מדבר בעד עצמו.

כתב-הגנה + הודעה לצד ג' מטעם נתבע 2

לטענת הנתבע, הרכב נרכש מצד ג' (שרון חיימוב) בתאריך 9/11/2015 כאשר הייתה קיימת בו נזילת גיר אשר תוקנה.

ואולם אותה בעיה חזרה על עצמה לאחר כ-5 חודשים ואז החליט הנתבעת לטענתו למכור את הרכב ופירסם מודעה.