ת"ק 49462-10-14

בתביעה שבכותרת עותר התובע להשבת סכום, ששילם עבור צריכה בלתי חוקית, כטענת הנתבעת. התובע העמיד את תביעתו על הסכום 20,000 ₪: 12,359 ₪ ששילם לנתבעת ו-7,641 בגין עגמת נפש והפסד זמן.

מכאן כי נטל ההוכחה הועבר באופן מלאכותי על כתפי התובע, הצרכן, לאחר שנאלץ לשלם את הסכום, שנדרש ממנו, למרות הכחשתו, אחרת היה מנותק משירות החשמל. בנסיבות אלה אבחן את השאלה האם עמדה הנתבעת בנטל הנדרש ממנה על מנת להצדיק את חיוב התובע בסכום.

התובע צרכן חשמל בביתו באעבלין מזה שנים רבות. לוח החשמל ושעון החשמל מותקנים בחדר המדרגות החיצוני של הבניין בן שלוש קומות, ויש אליהם גישה הן לתובע והן לנתבעת, המבצעת רישום המונה אחת לחודש.

ביום 28/1/13 ביצעה הנתבעת החלפה יזומה תקופתית של מונה החשמל והותקן במקומו מונה חדש. המונה, שהוסר נחזה להיות חבול, הועבר לבדיקת טכנאי מוסמך, מר יהודה פפר, שהעיד לפניי, ונמצא כי החותמות זויפו ונחתכה פאזה אחת מתוך שלוש (פרוטוקול בדיקת מונה בשב"ח, נספח ט' לכתב ההגנה). הנתבעת קבעה כי המונה חובל באופן יזום, על מנת שיראה צריכה נמוכה מהצריכה בפועל, השוותה את הצריכה במהלך השנים האחרונות (גיליון שימושים משנת 200-1 עד 2014, נספח י' לכתב התביעה, ובדיון הוגש גיליון מעודכן, מוצג נ/2), וקבעה כי בשנת 2004 היתה תנודה בלתי מוסברת כלפי מטה, והסיקה כי זהו מועד החבלה. בשנים 2001, 2002, 2003 היתה הצריכה השנתית 17,093, 16750 ו-15692 קוט"ש בהתאמה, ובשנים 2004 ואילך עמדה הצריכה השנתית על הכמויות: 11,845, 12,847, 13,449, 14,384, 14,459, 13934, 15028, 12,364 קוט"ש לשנה. בשנת 2013, כאשר המונה הוחלף ביום 28/1/13 עמדה הצריכה השנתית על 14,560 קוט"ש לשנה ובשמונת החודשים הראשונים של שנת 2015 הגיעה ל-10,601 קוט"ש. התובע צירף לכתב התביעה הוכחה על תשלום חשבונות החשמל בהוראת קבע מתחילת שנת 2007 עד שנת 2013 (נספח ג' לכתב התביעה).

מעדויות הצדדים עלה כי המדובר במגרש עליו שני בתים, הבית בו מתגוררים התובע ומשפחתו בקומה השלישית ואימו בקומה השניה, ובקומת העמודים מחסנים וממול בית אחיו, שנפטר (תמונות הבית והחצר, נ/1). הנתבעת הוסיפה והציגה בתמונות, נ/1, תמונות של שתי דלתות כניסה שונות, של לוח החשמל, של מונה החשמל, שהוחלף, ותמונה של אינטרקום, בו מופיעים שלושה לחצנים, העליון ע"ש מוניר וג'ומאנה נשאשיבי, התובע ורעייתו, שהאמצעי ע"ש אלכסנדרה נשאשיבי, אמו המבוגרת של התובע, ובתחתון נכתב בערבית "בית ג'ודת וקמר נשאשיבי, ירחמם האל" (באנגלית נרשם לאחר שמם "RIP", כלומר מנוחתם עדן). התובע העיד כי המדובר בבית דודו ואשתו, שנפטרו, וכי הבית עמד ריק עד לפני שש שנים, שאז אחיינו עבר לגור שם (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 1-3).

התובע טען כי אין לו קשר לחבלה במונה, ככל שהיתה, כי אמו חולה סיעודית ומונשמת, יוצאת ובאה מבתי חולים, ובכך מוסברת התנודתיות בצריכת החשמל.

עוד טוען התובע כי אין להשית עליו את ההפרשים, שחישבה הנתבעת, ללא בסיס ובמיוחד, אם התנודתיות בצריכה הינה כה מובהקת, היה על הנתבעת, הקוראת מונים כל חודש להתריע בעניין ולבדוק אותו לאשורו בכל מועד סמוך לתחילת הסטייה הנטענת בצריכה, ולא להמתין תשע שנים.

הנתבעת הפנתה לאמות המידה ולפסיקה, המאשרים את אופן פעולתה של הנתבעת ואת אופן החישוב לשבע השנים האחרונות, וטוענת כי המדובר בחישוב על הצד הנמוך, שכן במקרה שם מרמה, שהתגלתה באיחור, מוארכת תקופת ההתיישנות (ה"פ (שלום חיפה) 1058/06 אדרי נ' חב' החשמל, 25.12.2006, מופיע בנבו).

הנתבעת טענה כי אין לה צורך להוכיח כי התובע עצמו הוא שחבל במונה, אלא האחריות לתקינותו הינה עליו, מאחר והנהנה מניתוק הפאזה הינו הוא עצמו, שאינו משלם עבור חלק מהצריכה.