ת"ק 49408-01-16 אוחנה נ' אזורית מבואות החרמון

רקע

1.התובע, תושב מושב כפר יובל ובעל משק מס' 72, המצוי בתחום המוניציפאלי של הנתבעת.

2.בין השנים 2010 לבין 2014 שילם התובע ארנונה עבור בית מגורים בשטח של 67.42 מ"ר ועבור מחסן בשטח של 65.19 מ"ר, זאת, על פי מדידה שנעשתה בשנת 2009.

3.ביום 20/3/15, נערכה מדידה מטעם הנתבעת, לפיה נקבע שטח בית המגורים ל- 69 מ"ר ונקבע שהמחסן הוא מחסן חקלאי ואינו חייב בארנונה.

4.התובע פנה בכתב לנתבעת ביום 1/7/15, בבקשה להחזר גבייה ביתר, פניה שטופלה כהשגה, ונדחתה. הנתבעת השיבה שלא ניתן לתקן את החיובים הקודמים, אלא אם התובע יוכיח שהמחסן נהרס ומועד ההריסה.

טענות התובע

5.לטענת התובע, עשקה אותו הנתבעת והוא עתר להחזר הסכום שנגבה ביתר בשנים 2010-2014 בסך של 10,028.75 ₪, הסכום ששולם עבור המחסן, בתוספת הפסד ימי עבודה, נסיעות והוצאות משפט.

טענות הנתבעת 

6.לטענת הנתבעת, פעולות גביית הארנונה בוצעו כדין. השומות לשנים 2010-2014 נשלחו לתובע ולא הוגשה כנגדם השגה בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו- 1976 (להלן: "החוק") על כן, אין התובע זכאי לסכום התביעה.

דיון והכרעה

7. ביום 6/11/16, התקיים דיון במעמד הצדדים, ומכאן ההחלטה.