שפירא נ' דדון ואח'

התובע הגיש תביעה על סך של 14,268 ₪ כנגד הנתבעים בגין נזק שנגרם בתאונה שקרתה בינו לבין הנתבע מס' 2. התובע גם תבע את הנתבע מס' 1. בדיון הוא הסביר כי הוא קיבל יעוץ על כך, לנוכח הגרסה שלו לאופן התנהלות הנתבע מס' 1. מטעמים אישיים הנתבע מס' 1 לא הגיע לדיון.

התאונה קרתה ביום 9.9.2015 בין רכב התובע מס' רישוי 71-958-69 לבין רכב הנתבע מס' 2 מס' רישוי 25-607-68. התובע בלם בכיכר כאשר על פי גרסתו הנתבע מס' 1 חתך אותו. בבלימה זו לא נוצר מגע בין רכב התובע לרכב הנתבע מס' 1, מס' רישוי 71-958-69, אך הנתבע מס' 2 שנסע מאחורי התובע פגע ברכב התובע.

הנתבע מס' 2 לא שלח הודעת צד שלישי נגד הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 2 חלק על הנזק שנגרם לרכב התובע. לא הוגשה חוות דעת נגדית והנתבע מס' 2 לא ביקש לזמן את השמאי לחקירה נגדית.

במישור היחסים שבין הנתבע מס' 2 לתובע – החבות היא של הנתבע מס' 2 לאור שלא שמר מרחק מספיק מהרכב לפניו (תקנה 61 לתקנות התעבורה – תשכ"א – 1961).

הנתבע מס' 2 תיאר כי הפגוש שלו יצא ממקומו כתוצאה מהתאונה. על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע, דלת תא המטען של רכב התובע נלחצה וגם נפגע המגן האחורי הכולל חיישנים.

בהעדר ראיות נגדיות אני מקבלת את הנזק שקבע שמאי התובע.

על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע היקף הנזק לרכבו של התובע עומד על 12,624.23 ₪ כולל מע"מ. בפועל שולם למוסך סך של 12,518 ₪. התובע גם שילם לשמאי שכ"ט בסך של 1,250 ₪. התובע גם תבע 500 ₪ בגין הוצאות ובזבוז זמן. מדובר בנזק מיוחד שצריך להוכיח. לא הובאו ראיות להוצאות, מעבר לטרדה מטבע הדברים.

אני פוסקת לתובע סך של 13,678 ₪ על פי נזק שהוכח בעין.

אני לא פוסקת לו עגמת נפש או פיצוי גלובלי על הוצאות וטרדה.

בהסכמת הנתבע מס' 1 (בקשה 3) אני דוחה את התביעה נגד הנתבע מס' 1 ללא צו להוצאות.